ארכיון פוסטים עם התג "אקולוגי"

(65) הטור של אייל עמית: ההרצאה הכי חשובה שתשמעו בחיים

יום שישי, 27 בינואר, 2012
מספר הצפיות בטור:8494

.

דף ראשי טורים קודמים | הרשם כחבר מוזה הוצאה לאור | הספרים של אייל | פייסבוק |

 

מכירים את הסיפורים האלה על אנשים שככה פתאום באמצע החיים חוטפים התקף לב ובעקבותיו עושים את המהפך הכי גדול בחיים שלהם?

אני אישית מכיר כמה סיפורים כאלה מקרוב. חברים שהיו קליברים בצבא, ביג-שאטים בהייטק, שיום בהיר אחד חטפו את הכאפה של החיים שלהם, נפגשו פנים אל פנים עם מלאך המוות, נבהלו ברמות כל כך קשות עד כי הסכימו לשנות את אורח חייהם מקצה אל קצה.

יש, יש הרבה סיפורים כאלה. לא רק בקולנוע. אני בטוח שגם אתם מכירים כמה. איך לא תכירו? כל שנה מתרחשות בישראל 10,000 התקפות לב חמורות. חלק מקבלים הזדמנות שניה. חלק לא.

ומה בנוגע למחלת הסרטן?

בום! ככה, אאוט אוף דה בלו, סרטן הערמונית, סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן העצמות.. ואם כבר סרטן, איך אפשר שלא להזכיר גם את חבריו הטובים – שבץ, סוכרת, אוסטאופורוזיס, לחץ דם גבוה, השמנת יתר, מחלות כליות, אסטמה, אלרגיות, עייפות כרונית, דיכאון… באמת באמת שלא חסר.

המדהים הוא, שאת המהפך הזה באורח החיים שאני מדבר עליו, נדיר מאוד למצוא בקרב האוכלוסיה הבריאה, או לפחות אלה שחושבים שהם בריאים, או במילים אחרות – אלה שעדיין לא קיבלו את הכאפה המעוררת שלהם!

זה כמעט חוק טבע – בני אדם לא אוהבים להשתנות כשטוב להם. מרבית בני האדם יבקשו את השינוי רק כשרע להם!

משפט קשה, אני יודע.

אבל זו האמת.

אנשים שטוב להם בחיים ובכל זאת מבקשים את השינוי, הם בדרך כלל אנשים בעלי מודעות גבוהה, לעצמם, לסביבה שלהם ובעיקר להשלכות של הפעולות שלהם.

יש, יש גם כאלה. אבל עליהם אנחנו שומעים פחות. אין מה לעשות, הסיפורים שלהם פחות "אקזוטים". הם לא ניצחו איזה סרטן קשה, הם לא נפצעו באיזו מלחמה, הם לא נקלעו לחובות כלכליים, או הסתכסכו עם העולם התחתון… הם פשוט עשו את השינוי שלהם "בקלות מדי" והמשיכו הלאה. אנשים כאלה – אנחנו לא פוגשים בתוכניות הטלוויזיה. הם "משעממים".

את סיפורי הגבורה האקזוטיים, הקשים, המטלטלים, ההזויים, אנחנו אוהבים הרבה יותר לשמוע ולזכור. בטלוויזיה מכירים היטב את הנוסחה הזו. כל תוכניות הריאליטי בנויות כך. סיפורי סינדרלה תמיד יצליחו לרגש אותנו יותר!

התלבטתי הרבה אם לכתוב את הטור הזה. אם לספר לכם על המהפך שהחלטתי לעשות בחיי.

(המשך…)

(44) הטור של אייל עמית: גרין ווש

יום רביעי, 23 בספטמבר, 2009
מספר הצפיות בטור:7649

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר!| למוזה הוצאה לאור | לספרים של אייל

קחו אוטובוס. צבעו אותו בשחור. שימו לידו אוטובוס נוסף רק שהפעם צבוע כולו בירוק. תשאלו כל בן אדם ברחוב – יגידו לכם כולם שהאוטובוס הירוק מזהם פחות.

באותו אופן קחו סוללה. בטריה פשוטה ששמים בפנס. צבעו אחת בצהוב והניחו לידה אחת ירוקה. מי לדעתכם ידידותית יותר לסביבה?

עכשיו, עשו סיבוב בסופר ליד הבית. בדקו מוצר מוצר. כמה מהם עושים שימוש בצבע הירוק בעטיפה ובלוגו של המוצר? כמה מהם עושים שימוש במילים "ידידותיים לסביבה", "טבעיים", "בריאים", "ירוקים" ו"אקולוגיים"? ועל כמה מהם יופיע תצלום או ציור של נוף, שדה, עץ, יער, חקלאים, פרות, טרקטור, בעלי חיים, פרחים, פירות ושלא לדבר על "סיפורים משפחתיים" המוסיפים לדימוי האותנטי וה"ירוק" של המוצר. עכשיו כנסו לבית מרקחת, לסופר פארם, לקניון, לתחנת הדלק, אפילו לרשת ההמבורגר הגדולות… התמונה לא תהיה שונה. כולם יודעים את עבודתם נאמנה. כולם "ידידותיים לסביבה", "טבעיים", "בריאים", "ירוקים" ו"אקולוגיים" יותר מתמיד.

לפעמים הדימוי הירוק הוא רק העמדת פנים. חברות רבות מודעות היטב לערך הכלכלי האדיר של התחפושת הירוקה ותחת מסווה ירוק (greenwash) הן ממשיכות לזהם ללא הכרה. חברות, תאגידים, ארגונים, מוסדות, עיריות ואפילו ממשלות הפנימו זאת מזמן. חלקם עושים מאמץ אמיתי לאמץ את אותה אג'נדה ירוקה, השאר רק מטייחים ועושים שימוש ציני בתחפושת "ירוקה".

thumb_1869
שימו לב מה כתוב: "ביו תות – תות של בריאות. תות שדה הגדל תוך שימוש באמצעיים ביולוגיים טבעיים." נסו לזכור את המשפט הזה.

אין ספק, המודעות היום לאיכות סביבה גבוהה מאי פעם. כל כך גבוהה שאם רושמים לנו על שלט ענק את המילים "ביו-תות" ומתחת אפילו מוסיפים תמונה קטנה של דבורה נחמדה, אנחנו משוכנעים שמדובר בתות הכי בריא שיש. איך לא? הרי כתוב "ביו"! ביו זה חייב להיות טוב. כל אחד יודע ש"ביו" זה מלשון "ביולוגי". תות ביולוגי, הדברה ביולוגית – מה יכול להיות יותר טוב מזה?

מדי שנה, בגיל ששון וחדווה, קילוגרמים של ביו-תותים עשו דרכם אל קיבתי. מסביב לביתנו בהוד השרון, פזורים היו שדות ביו-תותים אינסופיים כאלה. שדות על גבי שדות, חממות על גבי חממות ובתוך כל חממה קופאי תאילנדי ללא קופה רושמת, שלא מפסיק להעמיס תותים לנהגים העוצרים בצד הדרך.

"תגיד, מה זה בדיוק ביו-תות?" שאלתי יום אחד את התאילנדי שדיבר עברית יותר טוב ממני.

"הדברה ביולוגית!" הוא ענה בחיוך, בדיוק כפי שלימדו אותו להגיד ושאל מיד כמה קילו אני רוצה.

"אז מה זה?" שלפתי את המצלמה והראתי לו על המסך תמונות של חבריו המרססים בחמש וחצי בבוקר את האמא של התותים. החיוך המתוק של התאילנדי נמחק ובמקומו הופיע צליל חיוג סלולרי לחוץ ועצבני לבעל הבית שלו. לא עברה דקה ומרצדס שחורה בלמה לידי בחרקה שאין להתבלבל בה.

"מה הבעיה?" שאל אותי הגבר החסון שירד מההגה, מנסה רק להבין מי אני ומטעם מי נשלחתי.

"אין שום בעיה, אני רק מנסה להבין מדוע אתם רושמים פה בשלט הדברה ביולוגית ובעצם מרססים מוקדם בבוקר את כל השדות עם כימיקלים."

"מה זאת אומרת??? כי זה ביו-תות!!!" ענה לי בעל הבית – אותו חקלאי עם המרצדס שכבר שכח מזמן את ריח האדמה. "בביו-תות עושים הדברה משולבת. גם ביולוגית וגם כימית. יש לי אישורים של משרד הבריאות. הכל לפי תקן, אני יכול להראות לך אם אתה רוצה."

"אז למה זה לא כתוב בשום מקום. בשלט כתוב הדברה ביולוגית. למה אתם קוראים לזה ביו-תות? למה אתם לא קוראים לזה ביו-כימו-תות?"

כאילו שאני לא יודע. הרי זה ברור ש"ביו-תות" לבדו נשמע הרבה יותר טוב. ומה שנשמע הרבה יותר טוב, מוכר הרבה יותר טוב. מי היה קונה "כימו-תות"? כאילו שהחקלאי לא יודע את זה.

"אנא ערף, ככה קוראים לזה. מה אתה רוצה ממני, זה לא אני המצאתי את השם הזה. מי שלח אותך? מאיפה אתה בכלל?"

"אני מפה ואף אחד לא שלח אותי. סתם רציתי להבין מה אתם מוכרים ומה אני מכניס לפה שלי."

כשהבין החקלאי שאני לא עיתונאי ולא תחקירן מהטלוויזיה, אלא סתם צרכן עלוב וחטטן, דפק פרסה מבלי אפילו להגיד שלום, פשוט נכנס למרצדס שלו ונעלם. התאילנדי המשיך להעמיס תותים לעוברים ולשבים. לא סתם תותים. ביו-תותים! תותים בהדברה ביולוגית, עלאק!

KEY80036_1

סמל ה"ביו-תות" עם הדבורה הנחמדה מופיע ממש מעל המילים "הדברה ביולוגית". את ה"הדברה הכימית" שכחו לציין. מעניין למה?

 

KEY80031_1

מתחם 200 הוד השרון. אמפריית תותים!

Untitled_1

צולם בחמש וחצי בבוקר. חלילה, שאיש לא יראה את ה"הדברה הביולוגית" הסודית. השדות והשלטים המצולמים כאן קיימים עד עצם היום הזה. התאילנדים גם.

בתאבון!

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר!| למוזה הוצאה לאור | לספרים של אייל


כל הזכויות שמורות לאייל עמית