(35) הטור של אייל עמית: ג'ארכ קריבאכ

מספר הצפיות בטור:4567

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה הוצאה לאור | לספרים של אייל

 

Neighbors, we are neighbors…

מי לא זוכר את השיר הזה? שיר בשחור לבן שתמיד יעלה לנו חיוך דבילי על השפתיים. בסדרה הזאת כולם מחייכים לכולם, כולם מבסוטים, כל היום, חיים בהרמוניה מופלאה, מכבדים ואוהבים איש את רעהו. ואם זה לא הספיק, הטלוויזיה החינוכית דאגה גם להזריק לנו לווריד את Here we are עם כובע טמבל, את שכונת חיים עם אישוני הכבאי, את ג'ארכ קריבאכ עם אבו ג'מיל, את רחוב סומסום עם קיפי בן קיפוד ואיך אפשר שלא להזכיר גם את קרובים קרובים עם יורם ההיפוכונדר וחנה השכנה מלמעלה ששרה לבגוניות. אוקיי, אז בכל תוכנית היה איזה מויישה אופניק רגזני אחד שעשה תמיד צרות לכולם, אבל בגדול, בכל התוכניות – כולם אוהבים את כולם, כולם שכנים לתפארת, אחלה בני אדם, אחד אחד, גן עדן, אוטפיה, שלמות! כולם משלמים וועד בית בזמן, כולם מגיעים לאספות דיירים, כולם רוצים להתמנות בעצמם לוועד, כולם שמחים תמיד להתנדב, כולם בעד כשמחליטים לשפץ את הבניין, כולם שמים יד כשמחליטים לחדש את הגינה, כולם חונים במקומות המסומנים, כולם שומרים על הניקיון, הסדר והשקט, איש לא מחזיק את המעלית סתם, אין קינאה, אין צרות עין, אין הלשנות כמישהו משפץ, פותח חלון, מתקין פרגולה או סתם סוגר מרפסת. אין האכלת חתולים בכניסה לבניין, אין צעקות, אין מריבות, אין אף חיכוך מיותר. כולם אוהבים את כולם, מכבדים במטעמים, מחליפים מתכונים, משחקים בחצר, מעבירים את שעות אחר הצהריים, מתקלחים, ישנים, אוכלים ועוברים מבית לבית כאילו אין דלתות בעולם.

באמת שאין לי מושג על איזה סמים היו יוצרי הסדרות האלה ומה בדיוק היה מקור השראתם. אני גם לא יודע אם מדובר בקונספירציה ממשלתית להפרחת הנגב, או סתם חזון קומוניסטי שכשל. במציאות – אין דברים כאלה!!! פשוט אין!!! וגם אם עכשיו יקום פה מישהו על רגליו, יקמט את מצחו ויגיד לי שפעם זה באמת היה ככה ושפעם באמת היו "שכונות חיים" כאלה, זה עדיין רחוק מהתמונה האוטופית שהציגו לנו על המסך הקטן. גם אז, לפני חמישים ואפילו שישים שנה, חופשי הייתה צרות עין וחופשי היו חיכוכים. בהסתכלות לאחור, הכל תמיד נראה לנו יותר וורוד, יותר יפה, יותר רומנטי וקסום, אבל אם תבדקו מספיק טוב לעומק, תגלו שגם אז השכנות לא הייתה כזאת מושלמת. מי עשיר, מי דתי, מי אשכנזי, מי עולה חדש, מי סיים תיכון, למי יש מקלט רדיו, למי יש גרביונים מניילון, מי הולך לנוער העובד, מי לשומר הצעיר, מי מקורב לראש המועצה, מי גנב בקבוק חלב, למי יש שירותים בבית ומי עדיין מחרבן בבור… הם רק חלק קטן מהרשימה. באמת שלא חסר. מאז ומעולם, בכל מקום בגלובוס, בכל מקום בו גרים אנשים, תמיד יש חיכוכים. חיכוכים קשים יותר, חיכוכים קשים פחות, חיכוכים תמיד יהיו!

בכל בניין, בכל שכונה, תמצאו תמיד את השכן הלא נחמד הזה, הממורמר, העצבני, זה שמסוכסך עם כל העולם ואשתו. תמצאו גם את המשפחה הזאת שבפרינציפ מסרבת לשלם וועד בית או מיסים, את הנער המתבגר שחופר לכם בראש עם סט תופים וגיטרה חשמלית ומעשן כמו קטר בחדר המדרגות, את השכן מלמעלה שאוהב תמיד לקדוח בשבת ולגרור רהיטים בשתיים בלילה, את כלב הפודל עם השלפוחית הרגיזה שמשתין פעמיים ביום במעלית, את פחי הזבל המטונפים וההפוכים, את תיבות הדואר השבורות, את קליפות הגרעינים ובקבוקי הבירה בכניסה, את האינטרקום שמתקלקל כל שני וחמישי, את הרכב הזר שחונה לכם בחניה תמיד כשאתם חוזרים עם קניות מהסופר… והרשימה עוד ארוכה. באמת שלא חסר.

ובכל זאת, למרות הכל, גם אם נחליט בסופו של דבר לתלות שלט ולחפש לעצמנו בית במקום אחר, בני האדם מטבעם יעדיפו תמיד לחיות זה לצד זה. בבניינים, בבתים פרטיים, צפופים יותר, צפופים פחות, גם בביתנו החדש אנחנו תמיד נקיף את עצמנו בשכנים. ואיזה כיף זה שיש שכנים!!! שכנים שאפשר לבקש מהם כוס קמח כשצריך, ביצים כשנתקעים, סוכר כשחסר, חלב כשבדיוק נגמר, פירורי לחם לשניצל, אקמולי לילד, דלק למכסחת דשא, משאבה לאופניים, בבייביסיטר לתינוק, טרמפ לעבודה, יד להזיז ארון כבד, עצים להסקה, גחלים לנרגילה, סרט DVD, כסאות כשבאים הרבה אורחים, רשת צל, שמשיה או סתם אוזן קשבת כשמתחשק. באמת שלא חסר.

ודרך אגב, על אותו משקל בדיוק, אם נעשה רגע זום אאוט מהכוורת הפרטית שלנו לכוורת המדינית של כולנו, נגלה שזה בדיוק אותו דבר. שכנים זה שכנים! וכמה טוב שיש שכנים! רק חבל שנכון להיום, אין לנו ממש מישהו לבקש ממנו אפילו ביצים.

חושבים שהיום הזה עוד יגיע? שבאמת נהיה פה כולנו ג'ארכ קריבאכ על אמת, שנשב אצל אבו ג'מיל בחצר, שהוא ישב אצלנו, שנרגיש כולנו בבית כאילו אין דלת, אין חומה, אין גם גדר הפרדה?

הלוואי.

אינשאללה.

אל תשכחו לעולם,

Neighbors, we are neighbors!!!

 

.

" זו לא שכונת פאר, זו לא שכונה של עוני ויש בה ילדים כמוך וכמוני…"

 

.

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה הוצאה לאור | לספרים של אייל

Comments

מספר התגובות

Powered by Facebook Comments

22 תגובות לפוסט "(35) הטור של אייל עמית: ג'ארכ קריבאכ"

  1. מאת עמלמול:

    אם אתה חושב שיוצרי הסדרות של פעם היו תחת השפעות של חומרים הזייתיים ,אני ממליצה לך לעקוב אחרי "השיר שלנו". ממליצה זאת מילה קצת בעייתית בהקשר הזה..זאת סטייה מנטאלית ברמות שקשה לדמיין זאת תמצית מחלת הנפש הקולקטיוית של כל היוצרים כולם..להקה צבאית מגובשת שבה לכולם אין אבא אין אמא אין אחים אין משפחה ..כולם גרים בוילות מפוארות ומשתכשכים בבריכה..רצח וניאוף הם דבר יום ביומו ,אין חיים שם ללא בגידה בוגדנות [שני דברים שונים כידוע] רמטכל אחד שמזיין כל דבר שזז[ כן רמטכ"ל]..אנשים שחוזרים משנים של קומא ולא מזדקנים וזוכרים הכל וחוזרים להיות כחדשים…וטבח אחד מיליונר[!!!] ששר משהו יוצא מן הכלל…אז גם אני רוצה קצת מהחומרים שהיוצרים לקחו ..משהו חזק ..חבל על הזמן

  2. מאת נורית:

    אוי, אוי, כמה אני איתך
    ועד שתשב אצל ג'מיל בחצר
    אתה מוזמן לחצר שלנו כי הגיע הזמן לחדש שכנות שלפעם
    לא?
    השכנים עם השכנות

  3. מאת Shiri:

    Hello, Mr. Optimist
    I don't think we will be able to sit together in the near future.
    so much crazy people are poising our land.

    I think we should pay every "neighbor" $100000 to move out .
    what do you think?

    Like in business – both sides don't agree, one needs to pay. instead with blood we can pay with money. it will cost a lot less than what the army cost us.

    maybe we can give them a lot of weed as well…. what do you think???

    LOVE!

  4. מאת בינה:

    ואני אשאר בתחום השכנות, דוקא הטובה. כמי שגרה עם משפחתה במשך שלוש שנים בדירה בטורונטו הקרה והרחוקה, יש לי מה לספר על שכנות טובה. השכנה שגרה מולי ממש, בתחילת שנות הששים, מספרת עד היום על פלאי השכנות הישראלית שחוותה אתנו. אין דבר כזה באמריקה. נשארנו צמודות כמו אחיות ולא מפני שהתאמנו זו לזו, כי אם מפני שהיינו זקוקות שתינו לשכנות טובה. ואתה, איילי, מכיר את בתה מרילין המקסימה, שמגיעה אלינו כמו שמגיעים הביתה. אז לא להתייאש ולא צריך להתחיל לזרוק כל כך הרבה בוץ. יש בנו חלקים טובים מאד. ולמה אנשים מגיבים בענייני מלחמה דווקא?

  5. מאת ניר:

    אז דמיינו שכן תימני בן 55 שקוראים לו "אברם אביזרי רכב" ולשכן 3 כלבות שנראות כמו עכברים שכל ערב הוא שר להן בסלסול תימני את שמן בלופ אינסופי :
    " נננננווונננננההההה מג'נונהההההההה לולה ממממגעולללללללהההההההההההה……ליהה,ספירה,דנה בואו לאכול
    דנה בואי ,ספירה בואי , דנה בואי
    דנההה בואי , ננננוווונננהההה מג'נונהההההההה
    ספירה בואי ,דנה ,דנה ,דנה בואי ………..
    ליהה בואיייייי ….לולה מגעולהההההההההההההה……… "
    וכן הלאה וכן הלאה …….
    אזהרה : החומרים הנ"ל קשים לקריאה ולצפיה מעל גיל 18

  6. מאת נירית:

    כל כך נכון. יש שכנים שיכולים להביא לך את הסעיף, ויש כאלה שאתה לא יודע איך היית מסתדר בלעדיהם. גרירת רהיטים בשתיים בלילה…. לפעמים בא לי לעלות לשכן הזה ולגרור גם אותו והמעלית…. אוי המעלית…. אני תמיד עוצרת נשימה ומחכה שהדלת תפתח כבר.
    מאוד קשה לשמור על שכנות טובה עם שכן חסר רגישות מינימלית שמצפצף עליך ועל כולם חושב שהכל מגיע לו. גם אצלנו יש שכנים עם כלב שכל היום וכל הלילה נובח ונובח ונובח ולבעלים שלו זה לא מזיז. אולי גם לנו יהיה אומץ יום אחד לתלות שלט על הבית ולחפש לנו מקום אחר. בינתיים אנחנו כאן.לא נראה לי שנחזיק מעמד עוד זמן רב. פעם הבאה, לפני שאני קונה דירה אני בודקת את כל השכנים.

    ובקשר אליך שירי "יקרה" הייתי חייבת להגיב. מה דעתך לקבל ממני עכשיו מליון דולר ולהעלים את עצמך מהבלוג הזה לנצח? ממש עצבנה אותי התגובה שלך.

  7. מאת תמי בר:

    תאר לעצמך שיש לך שכנה ( שגרה בקומה רביעית )…וכשעוברים ושבים (תמימים לחלוטין ) עוברים תחת חלון ביתה, היא יוצאת אליהם ומשמיעה קולות של…קחחחחחיייי-טפפוווו……אופסס…. זאת לא סתם שכנה. זאת אני.. :)

  8. עמלמול –
    כל כך כל כך נכון. זה פשוט עצוב כמה שאת צודקת. לשמחתי הרבה בתי הבכורה רק בת 4.5 ובינתיים נחסך ממני "התענוג" בצפיית הסדרה הזו. אך אל חשש, אני יודע היטב על מה מדובר וברור לי שבעתיד התוכניות יהיו עוד יותר מעוותות וחולניות. כבר היום, מרבית התוכניות בטלוויזיה פשוט מזעזעות. אני לא רוצה לחשוב מה ישדרו כשאביב תגלה פתאום את ערוץ הילדים. פחד אלוהים, נשבע לך, פחד אלוהים.
    אגב, אם תצליחי באמת למצוא קונקשיין לסם הזה של היוצרים משנות השבעים, דברי איתי. דווקא מתאים לי איזה סיבוב על הכבאית של אישוני  או איזה דרינק במחילה של קיפי. בא לי להקיא כבר מכל הריאליטי הזה בטלוויזיה.

    נורית –
    איזה כיף. תודה נורית. נבוא גם נבוא.
    מקווה שאנחנו לא עושים לכם יותר מדי רעש עכשיו…
    נשיקות בינתיים וד"ש לחבורה העליזה :-)
    אגב, עמלמול דיברה פה על טלוויזיה… אולי תספרי לה (ולכולנו) איך נראה בית שאין בו טלוויזיה בכלל. מהצד אני יכול רק לספר שזה נראה מדהים!!!!!!!!!! האם יהיה לנו האומץ לשחרר גם את המכשיר הזה. בינתיים לא :-(

    שירי –
    התלבטתי רבות אם לענות לך. ת'כלס יש פה מקום לכולם, אבל דעות קיצוניות וגזעניות כמו שלך ממש לא מקובלות כאן. אני מצטער. רוצה לדבר "כהנא"? בבקשה, תעשי זאת במקום אחר. כאן מדברים שלום אם עדיין לא שמת לב. תודה וסליחה.

    בינה'לה –
    למה את לא שכנה שלנו? אולי אתם מצפינים קצת? ככה תהיי קרובה לבנות בקציר, ולתנין הכי מתוק בעולם. יאללה בואו!!! אני אעזור לראובן לשתול את כל המשק החדש.

    ניר –
    משתתף בצערך אחי.
    האם חשבת פעם להלחין את השיר הזה?
    "" נננננווונננננההההה מג'נונהההההההה לולה ממממגעולללללללהההההההההההה……ליהה,ספירה,דנה בואו לאכול
    דנה בואי ,ספירה בואי , דנה בואי
    דנההה בואי , ננננוווונננהההה מג'נונהההההההה
    ספירה בואי ,דנה ,דנה ,דנה בואי ………..
    ליהה בואיייייי ….לולה מגעולהההההההההההההה……… "

    תמי בר –
    נראה לי זמן טוב להחליף עוד פילטר שם בקופסא… ואם כבר במוחטות מהחלון עסקינן, אני בילדות בגבעתיים הייתי זורק שקיות מים על העוברים ושבים. בשמחת תורה כשכול הדוסים היו עושים לנו תהלוכה ברחוב, מגירת השקיות הייתה מתרוקנת. לא משהו להתגאות בו, ובכל זאת קצת מצחיק להיזכר :-)

  9. מאת יעלה:

    הי שירי
    איפה את גרה? את משלמת ?
    אולי נחליף עסקה.. השכנים יתנו לך מליון דולר או דינר(יותר טוב) ולאולי זה לא מספיק כי צריך להפטר מכמה אוליגרחיחים לללא חשוב מאיזה עדה ..
    ואת חביבתי ביחד עם עוד כמה יפרשו לרחבי היוניברס…ואנחנו אוהבי הזעה והטרשים ערבים ויהודים נישאר כאן , הנדלן יהיה יותר נוח הסביבה האנושית תהיה פחות מזוהמת רק אנחנו קומץ פלאחים ומטורפים שמליון דולר דינר או משהו אחר זה כסף קטן עבור חרותינו .. ונחיה כאן ביחסי שכנות נפצח גרעינים נראה סרטים בערבית ונעשה אמנות קונספטואלית וגם גפן תאנה
    הכסף ינתן לכל חפץ לא חשוב מאיזה עדה ללא אפליה גזע דת ומין העיקר מי שעוניו מחזיק אותו כאן או חמדנותו תוליך אותו מכאן – שילך ובאמת שמליון זה לא מספיק.. הסעודים יתנו יותר..

  10. מאת יובל:

    "בכל חברה אנושית יש פסיכופטים רדומים. הם חיים בדיוק כמו השכנים שלך… עד שמשהו קורה והם נדלקים."
    - יאיר לפיד

  11. מאת שלומי:

    הלוואי על כולם שכנים כמוך.
    גילוי נאות: אני לא שכן שלך בכלל.

    מה גם שהמציאות עולה על כל דמיון ישראלי. כמו שבוודאי ראית בטיוליך בעולם השלישי..

    אגב, מה לקח מי שהמציא את קוזמו קרמר?

  12. מאת טלי:

    אני זוכרת טוב את סיפורי הזוועות שלכם על השכנים בהוד השרון. באמת היה בניין "מיוחד". פלא שהחזקתם מעמד שש שנים. מקווה שעכשיו יש לכם שכנים טובים בפרדס חנה.
    ואפרופו ג'ארכ כריבאכ, יש באזור שלכם כל מני מפגשים ערבים-יהודים… לא זוכרת מי סיפר לי על זה. פעם קיבלתי הזמנה. תשאל אצלכם מישהו. בטח מכירים.

  13. נירית –
    שש שנים גרנו בדירה מתוקה בהוד השרון. הדירה באמת הייתה מתוקה, ולמעט זוג שכנים מדהימים דלת לידנו, נפלנו על בניין בר מינן. כל הדוגמאות שנתתי למעלה, לקוחות מהמציאות לצערי. והרשימה עוד ארוכההההההה. אם אספר לך, לא תאמיני!!! בסופו של דבר, החלטנו שדי, חלאס, סבלנו מספיק. ושלא תחשבי שהיה קל לעזוב. התלבטנו הרבה. בדיעבד אני יודע להגיד לך שהתלבטנו יותר מדי. אם גם אתם סובלים ואם גם לכם מבאס לחזור כל יום מהעבודה ולהתעצבן משלולית הפיפי במעלית, עשו לעצמכם טובה ושחררו את הבית. מאוד קשה לשנות הרגלים של אחרים. הרבה יותר קל ונכון לשנות את ההרגלים שלך. אז תתחילי קודם כל מהרגלי המגורים שלכם. אם רע לך בבית, גם רע לך בחיים. אם יש לכם יכולת כלכלית ונפשית לעזוב ולעבור דירה, אל תחשבו פעמיים.
    היום אנחנו פה בפרדס חנה. מוקפים שכנים מדהימים מכל עבר (ולמען הסר ספק, מומי ולורה, שכנינו הצמודים, שכל שבוע קוראים את הטור הזה, אנחנו חולים לכם על הצורה! תודה על הקפה היום. היה טעים פגזים!!!)

    יעלה – שולח לך נשיקה קוסמית סייבר גלקטית. מאוד כיף שאת פה. טנק יו!

    יובל – אז זהו, שהפסיכופטיים מהבניין אצלנו בהוד השרון לא ישנו אף פעם!!!

    שלומי –
    תודה כפרות. אוהב אותך גם. חזק חזק!
    ללא צל של ספק היוצר של קרמר היה על אייוואסקה. אין ספק שמדובר כאן בחוויה חוץ גופית. דון חואן היה הבלדר של ההפקה, אם לא ידעת :-)

    הי טלי –
    תודה. שמעתי על זה. בזמנו רונית (ממושבה חופשית) סיפרה לי על מפגש כזה אבל בדיוק לא יכולתי לבוא. בהזדמנות אחרת. נשמע לי מדהים.

    ולסיום, איך אפשר בלי קטע נוסטלגי נוסף שיעלה לכולנו חיוך על השפתיים.
    קבלו:

  14. מאת שרון:

    טוב שחזרת!?

  15. הי אייל
    אני בשוק על הטיימינג כי הלילה הזה השכנה חסמה אותנו עם הרכב שלה וזו לא הפעם הראשונה אז שלחתי לה סמס שזה לא בסדר ושתתחיל לשים לב לנעשה סביבה.תכלס יכולתי להעיר אותה בשתיים בלילה שתזיז את האוטו אבל אני שכה מתחשבת ואריה עוד יותר מתחשב ממני אז הוא חנה בחוץ ,ברחוב. ואין מה לעשות כי היא לא תשתנה ואופי זה אופי,אז אין מה להתעצבן אלא רק לרחם עליה שהיא כזו. ויש עוד מלא דוגמאות עליה כבלתי מתחשבת ובלתי נסבלת אבל ממש מיותר להתייחס ועדיף להתעלם לחלוטין.
    אני מאחלת לכולם בריאות ואושר בלילה הזה
    נשיקות שלי, ואתה אייל….אתה מקסים ובטח שכן טוב ומתחשב,אני בטוחה.

  16. מאת רני:

    בניין אחד ברעננה, 3 קומות, 9 דירות. גרנו שם שש וחצי שנים. אפשר לספר כל מיני סיפורים, שבעצם לא ממש חשובים. מה שחשוב הוא ששם היכרנו את מוטי ועדי (שהם כבר לא), והייתה לנו איתם שכנות נפלאה, וקשר (אמנם אחר) שנמשך עד היום. הם, מכרו את הדירה שלהם לזוג מדהים מדהים מדהים דני ומורן, שהחיבור איתם הוא הרבה מעבר לשכנות טובה אלא יותר קשור בנימי הנשמה. ..ודרכם היכרנו אתכם אייל וענת המקסימים !.

    וזה מה שחשוב. כל השאר מתפזר ועף ברוח.

    גילוי נאות: אנחנו שכבר לא גרים בבניין הזה, מכרנו את הדירה שלנו למישהו שפשוט היה מוכן לשלם, מישהו כזה "לא מריח לא מסריח" ומורן לא שוכחת לנו שהבאנו לה "שכן קוניפה". – סליחה מורן

  17. שרון –
    לא הבנתי את כוונתך… מה רצית להגיד – "טוב שחזרת!?"

    שלי רייכל –
    כן, כשזה קורה פעם, פעמיים, שלוש ואפילו עשר, זה עוד בסדר. אבל כשזה קורה כל הזמן… זה כבר סיפור אחר. זה באמת מכעיס, במיוחד כשאתה חוזר עם ילדים ישנים באוטו או עגלת סופר עמוסה. יש לי חבר שסבל מאותה בעיה. הוא בסוף נכנע והתקין במרכז החניה עמוד הזזה עם מנעול. אישית אני לא אוהב את זה (כי זה יוצר אנרגיות של ניכור), אבל אם אין ברירה… וואט טו דו.

    רני –
    ועל כך לא סתם נאמר – "טוב שכן קרוב מאח רחוק".
    אל תתבאסו, כפי שזה נראה גם דני ומורן בקרוב עושים צ'ק-אאוט על הדירה שלהם. אם כי אצל דני ומורן המילה "בקרוב" זו מילה מאוד רחבה שגם יכולה לקחת עשר שנים :-)
    מהצד אני יכול רק לספר לך שהנוכחות שלכם בהחלט חסרה בבניין!
    ד"ש לוורד ונשיקות לפיצפונים. אוהבים אתכם חזק!

  18. מאת כפיר:

    "אני גם לא יודע אם מדובר בקונספירציה ממשלתית להפרחת הנגב, או סתם חזון קומוניסטי שכשל."
    :-)
    גדול!!!
    נשמע כמו משפט מהאתר של חבר שלך… אמת אחרת…

  19. מאת נינו:

    אינני סבור שיוצרי הסדרות של פעם נטלו סמים (אם כבר הפוך!).
    תמימות – זה הסם שאתה מחפש. פעם, אנשים היו הרבה יותר תמימים וצנועים ואמיתיים. היום הכל חארטה. הכול מסכות והצגות וכוכבנים שנולדים ומתים לנו על המסך כהרף עין. לטלוויזיה היום אין שום ערכים. אין יותר תמימות בעולם. ואם יש, הטלוויזיה דואגת להעלים אותה כשהילדים שלנו כבר בני ארבע וחמש. הכול היום סביב סקס ומציצנות. מה שמניע את יוצרי הסדרות והתוכניות היום זה רייטינג בלבד – הדלק של כל תוכניות הריאליטי. מכונה משומנת ומאוד לא תמימה ומאוד ממכרת. אנשים יושבים וצופים בזבל הזה במשך שעות. שעות על גבי שעות. מה היא אמרה לו ומה הוא אמר לה. איזה ג'וק היא תכניס לפה וכמה זמן נועם ירים את בול העץ. תסלח לי, אבל זה מעניין לי את התחת.
    תמימות. איפה התמימות???
    זה הסם שאתה מחפש, אייל. אם תמצא אותו צור קשר עם עמלמול וגם איתי בבקשה. עם כולנו!

  20. מאת גיא:

    יש כפתור מיוחד, שיוצרי הטלוויזיות משתדלים להסתיר. חפשו אותו, חייב להיות אחד כזה גם על הטלוויזיה שלכם. בד"כ כתוב לידו OFF.

    ונניח שהאמנתם לי ויצאתם לחפש אחר הכפתור המסתורי – ומצאתם. ונניח שבלעתם רוק, אזרתם אומץ, אמרתם על החיים ועל המוות, שמתם את האצבע על הכפתור ו.. לחצתם!!!

    מה יקרה לכם מעכשיו?

    - יש מצב שאחרי כמה ימים אתם תחפשו אותי על שגילתי לכם משהו שלא רציתם לדעת עליו בכלל, ועתה נשארתם אומללים במחשבות של עצמכם.. אז סליחה.
    - ייתכן ותחפשו עודכמה כפתורים עם OFF עליהם: בטלפון, במזגן ואולי גם.. תחפשו את כפתור ה-OFF הכי שווה: הכפתור של המחשבות שלכם.. ואז מה יקרה לכם?

    אתם תבינו. מה תבינו בדיוק – וולאכ, העולם גדול ויש מלא דברים להבין.. אבל מתי בפעם האחרונה באמת הבנתם משהו?? משהו יסודי, משהו טהור, משהו שאיש אינו יכול לחלוק עליו כי אתם יודעים שמצאתם. ברור כשמש שמצאתם!

    ואז מה יקרה לכם?
    הדודה מירושלים תכריז שיש משוגע חדש במשפחה.
    האבא ששמע שיש כפתור OFF מאיזה חבר רחוק שמטייל כל החיים בעולם יחייך בליבו שלפחות הילד שלו אזר אומץ לעשות משהו אמיתי עם החיים שלו. למרות שכלפי חוץ יסכים עם הדודה מירושלים.
    ואתם? מה איתכם??
    מה באמת נתנה לכם כל הדרך הארוכה הזו של חיפושים ותגליות והרי תכל'ס אתם עדיין תמשיכו לעמוד בפקקים בדרך לעבודה..

    אז מסתבר שקודם צריך להבין בשביל להבין..

  21. נינו יקר, עושה רושם שאתה צודק. אנחנו חיים בעולם מאוד לא תמים היום. אולי זו הסיבה שמטיילים רבים כל כך נמשכים למדינות העולם השלישי. שם, בגובה רב, בלב כפרים נדחים נטולי חשמל ומים זורמים, אפשר אולי למצוא את הסם הנדיר הזה. וגם אז, כשאתה משוכנע שמצאת אותו על פניו של זקן היושב לצד הדרך ומחייך אליך, הוא שולף בקבוק קוקה קולה ושותה לרוויה. וואט טו דו.

    גיא, לחצני ה-off האלה ישנם בכל מקום. לא רק בטלוויזיה. למעשה, הם נמצאים ליד כל דבר שיש לו לחצן on. לא ניתן להפריד את השניים כשם שלא ניתן להפריד בין היין והיאנג. בתקופה "מודרנית" זו, האנושות בוחרת (בהכללה כמובן) ללחוץ על ה-on כמה שיותר. עוד ועוד ועוד. על כל אחד שבוחר לכבות את הטלוויזיה, יש אלף שמדליקים. על כל אחד שבוחר להוציא את הטלוויזיה מביתו, יש מיליון שרוכשים מכשיר חדש, גדול יותר, משוכלל יותר. אם תבחן את המגמה העולמית, תגלה שיצרני הטלוויזיה לא ממש מתאמצים להסתיר את כפתור ה-off הזה. פשוט כי אין צורך. אנחנו, "מבחירה", "במודעות מלאה", מתעלמים מהכפתור הזה. בדיוק כמו שאנו מתעלמים מהעובדה שנסיעה ברכב היא הדבר הכי מסוכן שיש בעולם הזה. ועדיין, הכבישים רק הולכים ומתמלאים בכלי רכב חדשים. בטלוויזיות פלזמה, במסכי מחשב בכל חדר, לכל תלמיד, לכל ילד, בבית הספר, בגני הילדים, בבובות הוובקינס… ולכולם יש לחצן off. אז מה.
    זה נכון שצריך קודם להבין בשביל להבין. פרדוקס אנושי שכולנו תקועים בו. כפי שזה נראה, לעולם לא נבין. זה מה שמניע אותנו קדימה. נשאלת השאלה רק מה זה "קדימה"? לאן בדיוק? בסופו של דבר, משחר ההסטוריה כולנו מחפשים תשובות לשאלות קיומיות יומיומיות. אז פעם אלה היו הנביאים, ואח"כ הכנסיה והיום, זה העידן הטכנולוגי. ומה מחר? אני לא יודע מה מחר ואני גם לא יודע מתי המחר הזה יגיע, אבל מה שברור הוא שכשהמחר הזה באמת יהיה פה, לחצני ה-off האלה יהיו בשימוש רב. ואולי לא. מי יודע. בינתיים צופים בשידורים החוזרים של סיינפלד.

  22. מאת uri:

    כל תוכניות הטלוויזיה החינוכית. איזו נוסטלגיה. כנסו!!!
    http://23tv.co.il/51-he/Tachi.aspx

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לאייל עמית