(33) הטור של אייל עמית: אבולוציה אבהית

מספר הצפיות בטור:3346

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה הוצאה לאור | לספרים של אייל

 

דוגרי, עם יד על הלב, כשאתן מסתכלות על התמונה הזו, מה אתן רואות?

.

 

 

ברוב המקרים התגובות תהיינה: "אוי, איזה חמוד, איזה מתוקי, כזה בונבון, אוחחחחחח לאכול אותו, למעוך אותו, את הלחיים האלה, את האצבעות הקטנטנות האלה…". חדות העין שביניכן גם יבחינו בסוג הבד של הספה, בהתאמת הצבעים של הכריות, בעגלה מאחור ואפילו במרצפות הסומסום שמתחתיה.

בנות יקרות ואהובות, תצטרכו לסמוך עלי בקטע הזה, כי ברור לי שלחלק מכן יהיה קצת קשה להבחין בזה ברגע הראשון, אבל במרכז התמונה, מתחת לתינוק, שוכב על ספה גבר צעיר עם חולצה אדומה וחיתול בד צהוב על כתפו השמאלית. רואות אותו? עפעפיו כבדים, שרירי פניו רפויים, וכתפיו שמוטות לאחור. הוא מערסל את התינוק באדישות ומישיר אליכן מבט מלא משמעות. נסו רגע לזכור את המבט הזה.

קשה להאמין, אך עד לפני עשרים-שלושים שנה, כשהתנועות הפמניסטיות עוד הסתתרו בארון ופעלו רק במחתרת, הגברים היו יוצאים בבוקר לעבודה, חוזרים אחר הצהריים, מתישבים לאכול ארוחה חמה, תוקעים גרעפס, קמים מהשולחן בלי לפנות אף צלחת, הולכים לנוח ולגרבץ מול הטלוזיה או העיתון. בכי של תינוק היה עובר להם מעל הראש. הכל היה עובר להם מעל הראש. בינתיים, הנשים היו מפרפרות, עושות הכל בבית. אבל הכל!!! כולל הגשת הקינוח עם כוס קפה למקום מרבצו של הגבר שכבר הספיק להרדם ולנחור בקול רם. מצליחות לראות את התמונה? נסו רגע לזכור גם אותה.

עכשיו תחזרו רגע לתמונה הקודמת. זוכרות את המבט? המבט הזה שאין להתבלבל בו. מבטו של אבא צעיר שאין לו שמץ של מושג בשביל מה הוא היה צריך את כל הדבר הזה, שכל היום והלילה שומע רק בכי וגם כשאין בכי, הוא ממשיך לשמוע אותו חופר בתוך המוח, שלא יכול לתכנן שניה קדימה כי כל רגע קרייסס אחר, שכל יום מקבל טלפון מחבר רווק המזמין אותו למסיבה והוא נאלץ לסרב לו, שאחרי ששטף כבר למעלה מאלף בקבוקים, החליף אלפיים חיתולים, הלך מאה פעמים לסופר, הוריד שבע מאות פעמים את הזבל, קיפל טונות של כביסה, טיקטק ארוחות ערב מפנקות, האכיל חצי לילה תינוק צרחן עם גזים וקפץ שלושים מליון פעם על כדור גומי באמצע הסלון - אישתו אומרת לו שהוא לא עושה כלום בבית. זהו מבטו של הגבר החדש. הגבר הרגיש, העמוק, המבין, המפנים ומודע. זהו גם מבטו של הגבר העייף. פשוט עייף. פיזית ונפשית. שחוט, גמור, מרוסק עד העצמות. הוא לא כועס, הוא לא עצוב, הוא לא רעב. הוא רוצה רק לעצום עיניים ולהירדם. משהו כה בסיסי. כה ראשוני. משהו שכל סטודנט לארכיטקטורה מבין כבר בהגשה הראשונה שלו. משהו שכל טירון מבין באפטר הראשון שלו הביתה. לישון!!! פשוט לישון!!! הכי אגואיסטי שיש. לילה רצוף של שינה עמוקה, בלי לחטוף מכן מרפקים בצלעות באמצע הלילה, בלי "קום, עכשיו תורך", בלי "תחזיק אותו רגע, יש לי פיפי", בלי "תביא לי מגבונים, בלי "תכין לי עוד 60", ובלי "טוס לסופרפארם ותביא חיתולים". לילה נקי. שקט. בלי הפרעות. בלי בכי. בלי שום טיפת אחריות.


נכון, עם כל המהפך שעשינו בעשרים השנים האחרונות, קשה לנו עדיין להפטר מהמנהג – אנחנו עדיין תוקעים גרעפסים ועדיין נהנים מגירבוץ ארוך וטוב, אבל אי אפשר להשוות אפילו את רמת המעורבות שלנו בבית לזאת של הגבר הישן. זוכרות את התמונה? השיח הסעודי הזה ששוכב לו על כורסא בסלון. זה שישן לו שם כמו סולטן ונוחר כמו מהרישי. מסביבו אשה מפרפרת, תינוקות צורחים, ילדים אוכלים אחד את השני, והוא ישן. ששששששש…. אסור להפריע. אבא ישן עכשיו.

בנות זוגותינו האהובות, אמהות בהווה ואמהות לעתיד שימו לב. הבחורצ'יק הזה שם בתמונה למעלה – ככה לא נראה מישהו שלא עושה כלום בבית ואני אגיד את זה שוב כדי שיהיה יותר ברור – ככה לא נראה מישהו שלא עושה כלום בבית. חס וחלילה, חלילה וחס, שלא תבינו אותי לא נכון. אני לא אומר כאן שאתן לא עייפות ואני גם לא אומר כאן שאתן לא עובדות קשה ושאנחנו צריכים לישון בלילה ואתן לא. ממש לא! נגמרו הימים ההם. היום – אנחנו שותפים אתכן באש ובמים בפיפי ובקקי. נביא, ניקח, נלך, נבוא, נקום, נחליף, נשטוף גם מליארד פעם אם צריך. נעשה הכל, ולא בגלל שאתן מבקשות, כי אם בגלל שאנחנו באמת רוצים. באהבה. באהבה גדולה. הגבר החדש כאן והוא אוהב, מעריך ולגמרי לגמרי רואה אתכן. אני רק שואל את עצמי אם גם אתן רואות אותו כמו שהוא רואה אתכן, או שאולי נצטרך לחכות עוד עשרים-שלושים שנה בשביל שזה יקרה?

מעניין איך אז תראה תמונתו של אבא צעיר שוכב על הספה.

נחיה ונראה.

אם נצליח לשרוד עד אז.

:-)

עד שהיום הזה יגיע, קבלו בינתיים משהו חמוד ששלחו לי פעם במייל. אני לא יודע מי כתב את זה ולמי לתת את הקרדיט. בכל מקרה, שווה להדפיס ולתלות על המקרר.

שלא תגידו שאנחנו לא רואים אתכן!!!!

אבולוציה אימהית

(בגדי הריון):

ילד ראשון- את מתחילה ללבוש בגדי הריון מיד כאשר את מקבלת אישור שהנך בהריון.

ילד שני- את לובשת את בגדייך הרגילים עד כמה שאת יכולה.

ילד שלישי- בגדי ההריון שלך הם הבגדים הרגילים שלך.

(הכנה ללידה):

ילד ראשון- את מתרגלת נשימות באדיקות.

ילד שני- את לא טורחת לתרגל כי את זוכרת שפעם שעברה, הנשימות לא עזרו בכלל.

ילד שלישי- את מבקשת אפידורל בחודש השמיני.

(בגדי התינוק):

ילד ראשון- את מכבסת את בגדי התינוק הנולד, מפרידה צבעים ומקפלת בצורה מסודרת ומניחה בתוך השידה.

ילד שני- את בודקת שהבגדים נקיים ומשליכה רק את אלו עם הכתמים הכהים.

ילד שלישי- בנים יכולים ללבוש ורוד, לא?

(דאגות):

ילד ראשון- בסימן המצוקה הראשון, יללה או מבט זועף, את מרימה את התינוק.

ילד שני- את מרימה את התינוק כאשר היללות שלו מאיימות להעיר את הילד הראשון.

ילד שלישי- את מלמדת את הילד הראשון איך להפעיל את הנדנדה.

(מוצץ):

ילד ראשון- אם המוצץ נופל על הרצפה, את מרחיקה אותו מהתינוק עד שתגיעי הביתה, תשטפי ותרתיחי אותו.

ילד שני- כשהמוצץ נופל על הרצפה, את שוטפת אותו עם קצת מיץ מהבקבוק של התינוק.

ילד שלישי- את מנגבת אותו עם חולצתך ומכניסה אותו חזרה למקום.

(החתלה):

ילד ראשון- את מחליפה לו חיתול כל שעה, בין אם זה נחוץ או לא.

ילד שני- את מחליפה לו חיתול כל שעתיים-שלוש, אם יש צורך בכך.

ילד שלישי- את משתדלת להחליף לו חיתול לפני שאחרים יתחילו להתלונן על הריח.

(פעילות):

ילד ראשון- את לוקחת את העולל לג'ימבורי, שיעורי שחייה ושעת סיפור.

ילד שני- את לוקחת אותו לג'ימבורי.

ילד שלישי- את לוקחת אותו לסופרמרקט ולניקוי יבש.

(יציאה לבילוי):

ילד ראשון- בפעם הראשונה שאת משאירה את התינוק עם שמרטפית, את מתקשרת הביתה 5 פעמים.

ילד שני- כשאת כבר עומדת בדלת בדרך החוצה, את נזכרת להשאיר מספר טלפון שניתן להשיגך.

ילד שלישי- את משאירה הוראה לשמרטפית לצלצל אליך רק אם היא רואה דם.

(בבית):

ילד ראשון- את מקצה נתח נכבד מזמנך בהתבוננות והתפעלות מהתינוק.

ילד שני- את מקצה זמן בכל יום בהתבוננות כדי להיזהר שהילד הראשון לא מוחץ, דוחף או מרביץ לתינוק.

ילד שלישי- את מקצה מעט זמן בכל יום בהסתתרות מהילדים.

(בליעת מטבעות):

ילד ראשון- כשהילד הראשון בולע מטבע, את ממהרת עם הילד לבית-החולים ודורשת צילום רנטגן.

ילד שני- כשהילד השני בולע מטבע, את עוקבת בזהירות עד שהמטבע יוצא מהגוף.

ילד שלישי- כשהילד השלישי בולע מטבע, את מנכה זאת מדמי הכיס שלו.

נ.ב. – טור זה נכתב לאחר ארבע חודשים ללא שינה רצופה. סתם חשבתי שכדאי לציין זאת.

 

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה הוצאה לאור | לספרים של אייל

Comments

מספר התגובות

Powered by Facebook Comments

33 תגובות לפוסט "(33) הטור של אייל עמית: אבולוציה אבהית"

  1. מאת בום:

    איילי
    בדיוק השלמתי 20 ומשהו טורים
    ובזמן בו אני קורא את האחרון עם שלל ההירהורים
    שהכתיבה שלך יפה יפה כמו בטקס ידוע ומוכר מעוררת
    הגיע לי הודעה לנוטיפקייטר על הטור החדש
    נדהמתי לקרוא את שהירהרתי לי ביני לבין עצמי
    האבאיים של היום….וכמה טוב שכך וגם אני רוצה והנה זה בא
    רק עוד קצת עוד מעט נשים ד"ר בתעודת זהות ונשתכפל אינשאללה
    בום

  2. ד"ר בום היקר,
    שלומד אי שם במרחקים
    . 20 טורים בבת אחת? יא משוגע. זה מינון גבוה מדי.
    טוב נו, תמיד אהבת מינונים גבוהים… :-)
    מתגעגעים אליך פה חזק.

  3. מאת Shiri:

    Dear Eyal,
    Stop crying – It sounds like you trying to get out of school or something….
    men has still a lot to learn from us
    and they can start by having to carry a baby for 9 months.. how about that?!!?

  4. מאת מורן:

    שמתי לב שפרסמת את הטור מוקדם יותר מבכל שבוע ועוד באמצע הלילה!
    כנראה שבאמת לא ישנת כבר כמה חודשים טובים…

    ואני מסכימה איתך – אתם באמת מסכנים.
    לכם אין את הפריוילגיה לבכות או לחילופין לחטוף קריזות על בת הזוג ועוד להאשים בכל זה את השינויים ההורמונליים שעוברים עליכם.. :-)

    תחזיק מעמד!

  5. מאת עידית:

    אני יודעת שזה נשמע קלישאה.. אבל זה עובר כל כך מהר…………….
    ונשאר רק זכרון רחוק… בין הרבה זכרונות מתוקים של תקופה מקסימה..
    ..

  6. מאת ניר:

    טוב איילי….אין ספק שבבוקר בהיר ונעים כזה זרקת אותי אחורה בזמן,כמו שרק אתה יודע!!!!!!!
    בטח כל הנשים שיקראו את הטור יחשבו את הדבר הבא :
    וואלה סוף סוף יש בעולם גברים מודרניים שעושים הכל כמונו הנשים, אז מה הם רוצים? צל"ש?
    על זה שסוף סוף ישרנו קו ?
    :)
    נשים מנגה וגברים ממאדים – אין מה לעשות נגד זה

  7. מאת עמלמול:

    אייל המתוק והחביב
    סיפור קטן
    אח שלי ,שנהיה אבא באמצע שנות ה40 לחייו ,סיפר לי על אשת חברו -דתיים אקסטרא פיין- שהיא מתלוננת כל הזמן מחמיצה פנים ותובענית..והחבר ..קצת במצוקה.הסברתי לו ש7 ילדים ללדת ולטפל ולגדל בתוך כ10 שנים בלבד!! [במצב של מצוקה כלכלית רבה , בנוסף] השאירו את האשה הזאת במצוקת חוסר שינה ששום גבר בשום תנאי לא יבין..עכשו ,כשהוא עצמו אבא למתוקה הקטנה, קצת קצת הוא התחיל להבין.. וזהו.
    סוף הסיפור.

  8. מאת גיל כספי:

    כל מילה חקוקה בסלע.

  9. מאת TIBIZI:

    טוב לקרוא אותך אח שלי!
    אין ספק שלשני בני הזוג ההורות קשה ומאתגרת. תהליכים חברתיים, פסיכולוגים ואחרים משנים ללא הרף את תפיסת גידול הילדים והקמת המשפחה. המטוטלת זזה מקיצוניות אחת לשנייה עד שבסוף היא מתייצבת (בתקווה!) ומגיעה לאיזון (שמועד מראש להיות מופר- דינמיקה בלתי נמנעת…). בסופו של דבר צריכים שני הצדדים להכיר זה בקשייו, חולשותיו וחוזקיו של האחר- גם הבעל משתנה ומאותגר וכך גם האישה (היום נדרשת להיות אמא ואשת קריירה בו"ז !).

    אצל הסינים המילה 'קושי, משמעה 'אתגר'.

    ד.

  10. מאת תום:

    איזה מזל שאמרת בהתחלה שמתחת לילד החמוד מסתתר איזה גבר עם מבט עייף…
    בחיי שלא הייתי שמה לב..

    גם השבוע היה נחמד מאוד

  11. מאת טליה:

    אני יכולה להוסיף איך זה אחרי הילד הרביעי? (:

    בטוחה שאחרי ששיתפת אותנו הכל הרבה יותר קללללללללללל

  12. מאת בינה:

    יש משהו טוב ומנחם בכך שמגדלים ילד, והוא גדל ומוליד ילדים ו… גם הוא יסבול את אותו סבל ממש! האם זו נחמה? בהחלט, וגם הרבה הרבה נחת. מנסיון! וכמה טוב שאתם לא סינים, להם מרשים רק ילד אחד. נכון הוקל לך?

  13. מאת עדי:

    הי מותק,

    הרבה זמן לא הגבתי (אולי מתוקף היותי אם טריה?!?@%) אבל זה לא אומר שאני לא עוקבת …ואוהבת.
    אכן מצב מתסכל לכם האבות החמודים החדשנים- עושים ועדיין לא (מספיק?!) נחשבים.
    חשבת שאולי זה בגלל הבזזזזז הגדול שאתם מייצרים מסביב-לפני אחרי ובמהלך ?וכל זה בזמן שאנחנו מזמן עברנו הלאה, למשימה הבאה…(-:
    שנזכה להרבה שעות שינה רציפות ומתוקות.אמן.

  14. מאת רם:

    ה הזדהתי עם כל מילה . וכמובן שהתגלגלתי מצחוק מהתאורים שלך. נהנה לקרוא כל פעם מה שאתה כותב. ומחכה לימי רביעי.
    תודה.
    רם, אבאמא במשרה מלאה.

  15. מאת יוליה:

    מהכתיבה שלך משתמע שנישואין וילדים זאת טובה שעושים לאישה מכל מיני סיבות שהן. שטיפול בילדים זאת משימה מפרכת שהאישה המציאה ממניעים אגואיסטיים ועתה כופה את זה על הגבר.

    אבא עייף יקר, בשביל מי אתה מחליף חיתול: בשביל האישה או בשביל הילד?

    למה כל כך חשוב לך לספר שהיית ילד טוב ו"הכנת שיעורים"?

    למה אתה מתנסח דווקא בצורה של "אני עוזר לאישתי" ולא "אישתי עוזרת לי" או "אנחנו עושים ביחד"?

    רצית חתונה? רצית ילדים?

  16. מאת תמי בר:

    כנראה שאני לא כזאת חדת עין איילי…אבל הדבר הראשון שאני הבחנתי בו היה הגבר האומלל הזה עם המבט האפתי!!! ליבי איתו!!!!

  17. מאת סבתא של אילי ונועם:

    הי אייל יקר,
    תתנחם שכמו כל הדברים הטובים וגם הרעים – הכל חולף ועוד תתגעגע לימים האלה…. ויבואו ימים אחרים וטובים וגם אליהם תתגעגע בערבו של יום!
    אז חיבוק חזק וחם לך ולכנופייתך!
    תמרה

  18. מאת נינו:

    יוליה, זה שאת הבנת ככה, זה לא אומר שלזה אייל התכוון.
    כמו שאני הבנתי את הדברים (ויכול להיות שאני טועה) אייל הציג כאן שתי תמונות. את הגבר הישן שבמשך אלפי שנים היה כאן. ואת הגבר החדש שבסה"כ "נולד" לפני עשרים שנה. גבר שמנסה ומשתדל ורוצה מאוד את ה"ביחד" הזה שאת מדברת עליו. וכמה שהוא לא ינסה וישתדל וירצה ויעשה… אתן לא מעריכות ולא רואות. זה הכל.
    התגובה שלך כאן מוכיחה רק כמה אתן באמת לא רואות.

  19. מאת מיכל:

    בדיוק אני קוראת את הספר "אינטליגניציה אבהית – על אבהות וגבריות משווית אישית" מאת ד"ר עלי כ"ץ. ספר מומלץ ביותר. ואולי הוא עוד במבצע בסטימצקי של ספר שני בשקל.

  20. מאת שלומי:

    למי זה מקרב אותך יותר מבין הדמויות ההוריות שלך ?

  21. Shiri –
    את יודעת מה? סבבה! לוקח את כל מה שאת אומרת. אני מפסיק לבכות כאן ועכשיו. רק תגידי לי איפה אני משתיל רחם ובלוטות חלב ויאללה קדימה. אני הולך על זה.
    Give it to me baby
    how about that?!!?
    חכי חכי, בעוד 20-30 שנה הטכנולוגיה באמת תאפשר לגבר להרות. רק מה יהיה אז? הרי היום אתן לא מסוגלות לראות אותנו מגרבצים עשרים שניות. מה יהיה כשתצטרכו לסבול אותנו מגרבצים תשעה חודשים?

    עמלמול כוהנת מתבוננת!!! –
    איזה כיף שאת פה. איזה כיף לדעת שאת פה גם שאת לא מגיבה.
    סיפור סיפור הבאת פה. רוצה לשמוע עוד. מתי נשב קצת?
    אפרופו אבולוציה אבהית – הגברים באטלנטיס… איך הם היו אז? היו שם בכלל גברים?

    TIBIZI –
    מכיר טוב את המטוטלת הזאת. כשאני קופץ בלילה על הכדור באמצע הסלון אני חושב עליה המון.
    יפה אמרת. לוקח מזה הרבה. תודה.
    ואגב, אצלנו בישראל משמעות המילה 'אתגר' זה 'קרת'
    לא?
    :-)

    בינה –
    באמת אף פעם לא שמתי על זה את הדעת. האם הסינים הם באמת האומה שישנה הכי טוב בלילה?

    טליה –
    ללא ספק הקלה. יש משהו מאוד משחרר ומרפא בכתיבת בלוג ועמידה על במה. במהלך השנה האחרונה שיתפתי כאן בהרבה נושאים אישיים ורגישים…

    עדי –
    זהו בדיוק. שאצלכן הכל משימות משימות משימות. כל היום משימות. תביני, בחיים לא נעמוד בקצב שלכן. לידכן אנחנו מרגישים לפעמים כמו זבובים. איך לא נעשה בזזזזזזז?
    מתי את באה לבקר. חנן סיפר לך שניפגשנו…? (או שהוא רק הספיק לעשות בזזזזז ואת כבר עברת למשימה הבאה?) חחח…. :-)

    יוליה –
    אני חושב שנינו ניסח את זה הכי טוב. נראה לי שלקחת את הדברים למקום שלא ממש התכוונתי אליו. אני יכול לנסות לענות על כל השאלות ששאלת. האם את בכלל רוצה תשובה או שפשוט הנחת הנחנה וקבעת עובדה?

    תמי בר –
    טוב נו, זה בגלל שבטור הקודם החלפת פילטר. בטח שראית את הגבר. עם פילטר חדש איך לא תצליחי?

    מיכל –
    תודה על ההמלצה. ספר שני בשקל הא??? הלוואי וזו הייתה בדיחה. לצערי זו האמת לאמיתה. ממש עצוב.

    שלומי –
    מכיר את הפתגם – "התפוח לא נופל רחוק מעץ הלימון" ?
    מאוד קשה לי לענות על השאלה הזו. אני גם לא בטוח כ"כ שהבנתי אותה. בכל מקרה, גרמת לי לחשוב.

    שיהיה לילה טוב, שקט ורגוע, נטול גזים ושיניים בוקעות, לכולנו.
    אמן
    :-)

  22. מאת יובל:

    מה אומרים הבנים ומה אומרות הבנות:

    "אין גבר חדש. לא היה – ואין. החשד שלי הוא שאת הגבר החדש המציאו נשים, שחשבו שהן רוצות את זה, אבל בסוף אתן לא רוצות אותנו כאלה. בואי נהיה כנים, את לא רוצה אותי מייבב ומשתפך. המוטיבציה הבסיסית של הגברים נשארה אותו הדבר. נותרנו ילדותיים במדה מסוימת, וציידים. אז כיום אנחנו צדים את הממותה ומשרים אותה במרינדה, ופעם היינו אוכלים אותה חיה, אבל זה כל ההבדל בין הגבר החדש לישן."
    - דן תדמור

    "כשאני פוגשת גבר חדש, אני ישר שואלת את עצמי, "האם זה הגבר שאני רוצה שילדי יבלו כל סוף שבוע שני איתו?"
    - ריטה רודנר

    תגיד אייל, ואיך ענת הגיבה על מה שכתבת פה?

  23. מאת עדי:

    איזה מותק אתה, אתה ניפגש עדיין עם מלא אנשים הא? יא פעיל חברתית- כן חנן, סיפר לי שפגשת את שלום, אחיו, באיזו ישיבה שכונתית… ללא ספק חסרות לך כמה שעות שינה(-:

  24. מאת כפיר:

    כל מילה בסלע. לא יכולת לתאר זאת מדוייק יותר.
    איל, מי זה בתמונה?

  25. הי כפיר
    את התמונה (""אב מותש עם תינוקו הרך") שלפתי מהערך "עייפות" בויקפדיה:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%AA

  26. מאת גיא:

    זה פשוט קורע לא לישון כשעייפים. וזה לא כמו בצבא, כי המיטה נמצאת מולך ממש..!

    אני מצדיע לכל הגברים שעומדים בזה ושורדים את הלילות הארוכים. זה אתה נטו. מול תינוק. הוא גם רוצה לישון בדיוק כמוך. שניכם עייפים שניכם גמורים. שניכם לא יודעים מה לעשות. שניכם לומדים האחד את השני.
    ובנתיים האישה ישנה. היא ישנה. היא ישנה כ"כ יפה. אני אעיר אותה רק אם באמת צריך. רק אם באמת כבר אי-אפשר, רק אם קלו כל קיצי הקיצים מארץ קוץ. "קומי! התינוק רעב". ואני חוזר לישון. בבוקר אני מקבל דיווח שהלילה עבר בשלום. טיפה גם בזכותי אני מהרהר לעצמי, וממהר לחזור לישון עוד קצת כפיצוי על הלילה הכמעט לבן..

  27. מאת גלי מנדל:

    גברים חדשים, יקרים ורגישים שלנו!
    אנחנו אוהבות אתכם מאוד. אנחנו גם מעריכות אתכם מאוד, אם כי לא תמיד אומרות לכם את זה שלא תתחילו לתפוס תחת… עם כל הרצון הטוב שלכם, הפערים בינינו עדיין עצומים. מאוד יכול להיות שאתה צודק ונצטרך לחכות עוד 20-30 שנים בכדי לצמצם את הפער. בינתיים, אתם על הדרך הנכונה. אין מה להשוות לדור של ההורים שלנו. בהשוואה אליהם אתם מלאכים.
    תחזיק מעמד אייל. התקופה הזו עוברת בצ'יק ובאמת עוד תתגעגע. ההתמודדות והאתגר האמיתי מתחיל בגיל ההתבגרות.
    שיהיה סופ"ש רגוע ומלא שעות שינה
    נהינת מאוד מהטור שלך
    גלי

  28. מאת שאדיה:

    אייל שלום

    דבר ראשון שמשך אותי זה הסרבל של התינוק החמוד הרי היה לבן שלי כמוהו בדיוק, אבל אף פעם לא היה לבעלי את העיניים של האבא בתמונה!!! ועכשיו אני מגלה את הסיבה לכך שכל הזמן בעלי היה אומר אני לא מבין על מה אתם מתבכיינים בכלל, זה כל כך כייפי וקל לגדל ילדים, נכון כייפי וקל לחיות עם אמא לא סומכת על אף אחד עם הילדים שלה !!!אפילו לא על בעלה !!!!!!!!
    לחיות עם לביאה כמוני הפך אותו לאריה מפונק שלא עושה כלווווווווווווום.

    ובקשר לאבולוציה האמהית, עם הילד השני זה לא עבד נראה מה יהיה בשלישי????.

    תבינו אתם הגברים, אנחנו יכולות להפוך אותכם גם לזבובים וגם לאריות והכל בידיים שלנו,
    אל תזלזלו בכוח הזה!!!!!!!!

  29. שאדיה לביאה יקרה!
    האמיני לי, לרגע איננו מזלזלים בכוח הזה.
    וכמו שנאמר – אי אפשר אתכן ואי אפשר בלעדכן!

  30. מאת tal pery:

    Hey,
    Its 5 am, another sweet morning with Ari. I couldn’t stop laughing…a laugh that turned to cry and than laugh again…am I losing it?

  31. מאת חנן:

    פשוט אי אפשר להכליל, אז תפסיקו לנסות.

  32. טלוקי –
    תחזיקי מעמד בובה. שולח לך המון אהבה וכוח.

    חנן –
    להכליל מה? ומי אלה ה"תפסיקו" שאתה מדבר עליהם?

  33. מאת אחות של טל פרי:

    אחותי בניו יורק, כבר חודש בלי שינה, מתחילה להראות סימני שבירה – ואני כאן בארץ מעריכה כל יום נוסף של שקט שנותר לי, נשארו כולה 6 שבועות. עוד לא החלטתי אם לצחוק או לבכות מהטור שלך – מצד אחד זה טוב כהכנה נפשית, מצד שני – אלוהים, מה חשבתי לעצמי ? אני באמת אצליח לעמוד בזה ? איפה כתוב שכולם מצליחים להתגבר על כל המכשולים בסוף ? אלוהים אדירים: עזור לנו לצאת מיזה בשלום, עם כמה שפחות כדורים ואם אפשר עדיין נשואים ואוהבים. ומכוון שכבר אי אפשר להחזיר, אין ברירה אלא לקפוץ למים ולקוות שגם רגעי הנחת יגיעו במהרה כמו שההורים מבטיחים.
    היו חזקים,
    ירדן

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לאייל עמית