(24) הטור של אייל עמית: ילד אסור ילד מותר

מספר הצפיות בטור:6195

.

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה הוצאה לאור | לספרים של אייל

 

 

 

מי לא מכיר את הפרסומת הזו שבה רואים אבא ובן עושים קניות בסופר. הילד רוצה ממתק מהמדף. האבא אומר לא. הילד, שכבר מכיר את הנוהל היטב, פשוט נשכב על הרצפה, מטיח את אבריו לכל עבר, דופק את הראש ברצפה וצורח כמו משוגע. אבל כמו משוגע!!!! האבא כבר הרבה מעבר לבושה ולחוסר הנעימות. הוא כבר אדיש. הוא פשוט מסתכל על הילד במבט חסר הבעה לחלוטין ולא עושה דבר. המסך מוחשך, ברקע עוד שומעים את הצרחות של הילד. בקול נינוח ורגוע הקריין אומר "בפעם הבאה, השתמש בקונדום."

אין ספק, במונחים פרסומיים זו פרסומת גאונית. תסריט פשוט, קצר וקולע. לנער בגיל העשרה עם הורמונים של שועל מיוחם, הפרסומת הזו קולעת בול בביצים. הדבר האחרון שבא לו עכשיו, זה להכניס את היזיזה שלו להריון ולמצוא את עצמו עושה קניות בסופר עם ילד שכזה.

אבל לא רק בביציו של הנער המתבגר הפרסומת הזו פוגעת. היא פוגעת גם באלה שכבר יש להם ילדים, שמכירים היטב את הסיטואציה ולא רק בסופר. אותם, הפרסומת הזו לא מצחיקה. בשבילם, זו סטירת לחי מצלצלת. הם מסתכלים על האבא האדיש מהפרסומת ורואים שם את עצמם. לא תמונה פשוטה בכלל והתסריטאי שכתב את הפרסומת הזו יודע זאת היטב.

 

לפני שנתיים הזמינו לגן של הבת שלי פסיכולוגית שנתנה להורים הרצאה בנושא השמת גבולות. בתור אבא טרי לילדה בת שנתיים המושג הזה היה לי חדש. היא דיברה כמובן מאוד בהכללה וסיפרה לנו שאחת הבעיות הכי גדולות של הדור הזה, היא שההורים של היום רוצים להיות יותר חברים של הילדים שלהם מאשר ההורים שלהם. היא דיברה פחות על הסיבות לכך, כי יש בערך מיליון, אלא יותר על המצב כפי  שהוא היום. והיום, השמת גבול לילד נתפס בחברה כדבר רע, כמשהו אלים, כחוסר כבוד ונתינת אפשרות לילד להתבטא. מאי אילו סיבות, הורים רבים מעדיפים פשוט לאמץ תיאוריות המאפשרות לילד לעשות ככול העולה על רוחו. אסור להגיד לו לא, אסור אפילו להגיד לו אסור. הכל מותר ומתי שרק בא לו. אחרת, איזה מין חברים אנחנו? הרי חבר אמיתי לא אומר לא, חבר אמיתי לא אומר אסור. ואנחנו רוצים מאוד להיות החברים של הילדים שלנו. וזו בדיוק הנקודה שאנחנו מפספסים. אנחנו בהחלט יכולים להיות החברים של הילדים שלנו, אבל אנחנו קודם כל צריכים לזכור שאנחנו ההורים שלהם. בדיוק כמו שלביאה מלמדת את הגורים שלה מה מותר ומה אסור, איך לצוד ומה לצוד, איפה לישון ומתי לישון, ככה גם אנחנו אמורים לנהוג.

לדבריה של הפסיכולוגית (ואני מדגיש שוב – לדבריה!!!), ילד שגדל ללא גבולות, הוא ילד אומלל. הוא ילד שהולך לאיבוד ומכיוון ש"חוקי המשחק" אינם ברורים לו, הוא כועס, הוא צועק, הוא אלים, הוא לא ישן טוב בלילה, בד"כ גם חסרים לו שעות שינה כי הוא הולך לישון מאוחר, הוא קם בבוקר עייף ועצבני ובמשך כל שעות היום רודה ומנצל ריגשית את ההורים שלו המעוניינים רק לרצות אותו ולהיות החברים שלו.


סביר להניח שאם היה שומע את הדברים האלה מחנך מביה"ס דמוקרטי, היה לו הרבה מה להגיד לה בנושא. אני מניח שהוא היה מראה לה את הצד השני ומסביר לה שהצבת גבולות לילד עשויה לדכא אצלו את היצירתיות, את החשיבה ואת העצמאות. ילד כזה יגדל באותה תבנית שהוריו גדלו ולא "יפול רחוק מהעץ" כשיבגר. יפן מלאה בילדים כאלה. ילדים צייתנים וממושמעים, חסרי ביטחון ונטולי יכולת אילתור ורוח יצירתית.

אני מניח שאם מפגש כזה אכן היה מתקיים, להסכמה הם לא היו מגיעים בחיים וכך גם ההורים, שהיום יותר מתמיד – פשוט מבולבלים! כל כך הרבה תיאוריות, כל כך הרבה גישות לחינוך. מה יותר טוב –  גן עירייה או גן פרטי? גן מונטסורי או גן אנטרופוסופי? אמרקני או ישראלי? דמוקרטי או יוגה? דוסי או קרישנה? צליל או תנועה? חומוס או טחינה?

גם אני מבולבל.

 

על דבר אחד אני משוכנע שנסכים כולנו. הילדים שלנו הם המראה שלנו ואם משהו אצלם "לא בסדר", כדאי שנבדוק תחילה את עצמנו!

קבלו סרטון יוטיוב חזק (92 שניות) שיזיז אתכם מהכיסא. אני מבטיח לכם שאחרי שתסיימו לצפות בו, תשאלו את עצמכם הרבה שאלות. נסו לענות עליהן בכנות. לילדים שלכם (שלנו) – זה עשוי לעשות רק טוב.

 

 

 

נ.ב. – ואם כבר אתם בעניין של קונדומים, ממליץ על דורקס-fetherlite . קונדום לפּנים! זאת אומרת, לאיבר הזה שבין הרגלים!  :-)

Comments

מספר התגובות

Powered by Facebook Comments

27 תגובות לפוסט "(24) הטור של אייל עמית: ילד אסור ילד מותר"

  1. מאת שרון שקד:

    קודם כל ברור שמה שהילדים רואים מאיתנו הרבה יותר חזק ממה שאנחנו אומרים להם. כלומר לתת לילד פליק על היד ולצעוק עליו במקביל "אסור להרביץ" (דבר שרואים המון הורים עושים) זה במקרה הטוב מגוחך. בכל מקרה אם למדתי משהו מהמקום הזה שאני עובדת בו זה שאנחנו צריכים בעיקר להסתובב סביב השורש ס.מ.ך כלומר גם סמכותיים וקובעים כמו שאמרת מה לצוד ואיך לצוד (מצא חן לי) אבל גם כאלה שאפשר לסמוך עליהם תמיד ובכל מצב וגם כשהילדים עושים שטויות.

  2. מאת בינה:

    כל כך נכון. תראו מה קרה בקיבוצים, כשההורים גידלו את ילדיהם על תורה, שהם עצמם זלזלו בה בקול רם. ההורים צריכים להיות שם בשביל הילדים והילדים חייבים לדעת את זה מגיל צעיר, אבל לא בשביל כל גחמה וכל שטות. ילד צריך ללמוד להבחין בחשיבות הדברים ובסדר העדיפויות הנכון ואת זה אפשר להעניק רק בדוגמה אישית. כעת, כשהדוגמה החשובה ביותר היא סלב, רק מפני שראו את האידיוט בטלביזיה… לסגור את המכשיר המחורבן הזה!

  3. מאת ניבה:

    אייל שלום! אני כל כך מסכימה עם מה שכתבת רק דבר אחד לא הבנת כנראה בהרצאה(או שלא דובר בכך) השמת גבולות אין פירושה חסימת היצירתיות ההפך ,לאדם יש חופש רק אם גבולותיו ברורים לו אחרת הוא אסיר של יצריו , דחפיו על אחת כמה וכמה הילד , ילד שהגבולות ברורים לו מסוגל לנוע בינהם בחופשיות ולהיות יוצר ויצירתי ביותר , אין לזה קשר גם לדמוקרטיה חוסר גבולות זה אנרכיה ובאנרכיה כידוע אדם אחד חופשי ואילו האחר הנו קרבן של האדם חסר הגבולות ( כמו בספר הנפלא "בעל זבוב") החש שהכל מותר לו בדומה לאותו הורה שתיארת בסופרמרקט.לכל אלטרנטיבה חינוכית כולל אלה שהזכרת גבולותיה שלה הברורים לה מאוד ומי שלא נמצא מתאים לעמוד באותם גבולות ימצא עצמו מחוץ לאותה מסגרת.
    אני באמת חושבת שלגדל ילדים זה משימה שצריך ללמוד אותה ולהשקיע בהוהאנשים החשובים באמת לכל אורך שנות חייו של הילד זה ההורים מעבר לכל שיטת חינוך כזו או אחרת, מה גם שהרבה פעמים האלטרנטיבה אינה נותנת את התמורה שאתה משקיע בה.

  4. מאת רעות זרו:

    סרטון היו טיוב ישן אבל חזק. בתור מישהי שאין לה ילדים הפרסומת המדוברת הייתה מאוד משעשעת עבורי אבל אני מניחה שבעוד כמה שנים כשיהיו לי ילדים היא תהיה פחות :}

  5. מאת אלעד:

    אהלן,
    אכן נושא רלוונטי לימיי אלו.
    אני מאד מאמין ב לשים גבולות ובטוח שזה מה שמאפשר לילדים שלנו את הבטחון לנוע בחופשיות בתוכן ! אבל, לשים אותם רק במקומות בהם צריך אותם. ממקום של אמונה שכאן צריך לשים גבול ולא ממקום של שליטה, אגו, כח …..

  6. שרון –
    כאמא לשלושה בנים אני מניח שיש לך המון מה לספר לנו על השורש ס.מ.ך. הזה, הא…?

    בינה –
    אל תזכירי לנו מה שקרה פעם בקיבוצים. יש פה אנשים רבים שמשלמים ממיטב כספם רק על מנת לשכוח. על שיטת החינוך שהיתה נהוגה בקיבוצים אפילו לא מעיזים לכתוב בספרי המדע הבדיוני. מי יאמין בכלל?
    אי אפשר לעצור את הזמן ותהיה זו טעות אף לנסות. הסלבריטאים תמיד יהיו שם וגם האינטרנט תמיד יהיה שם. מה שכן אפשר לעשות, זה לצמצם את מידת החשיפה ולהעניק לילד כלים מספיק טובים וברורים על מנת שיוכל להבחין בין טוב לרע, גם כשהוא יושב לבדו מול מסך מחשב. בבקשה רק תזכירי לי את המשפט הזה כשילדי יהיו בני 15. בתיאוריה הכל קל ופשוט.

    ניבה –
    אז יש לנו כאן ניב, יש ניבניב ועכשיו גם ניבה :-)
    רחל המשוררת היתה מתעלפת. היא תמיד העדיפה את הניב הפשוט על פני המליצה (גם המורה שלי לספרות היתה מתעלפת לו ידעה שבאמת הקשבתי בשיעורים שלה)
    ניבה יקרה, אני מאוד שמח שאת כאן. סיפרת לי שאת קוראת את הטורים, אבל לקבל ממך תגובה ועוד כה מושקעת… זה באמת כבוד גדול. תודה!
    ועכשיו לעניין – בהרצאה לא דובר על כך שהשמת גבולות היא חסימת היצירתיות. זה משפט שהנחתי (וכפי הנראה טעיתי) שאותו מחנך מביה"ס דמוקרטי היה אומר לה כקונטרה. אני מבין שהדוגמא הזו לא ממש נכונה. אני באמת לא בקיא ממש בחינוך הדמוקרטי. נשאנתי כאן על דעה קדומה והנה הופ גירשתי אותה. אז סליחה.
    דווקא שמעתי דברים נפלאים על הביה"ס הדמוקרטי בחדרה. יבוא יום ועוד אבדוק את המקום הזה מקרוב.
    בעל זבוב באמת ספר מדהים ובאופן יוצא דופן גם מאוד אהבתי את הסרט, אפילו שקראתי את הספר תחילה.
    אני מסכים איתך שלגדל ילדים זו משימה שצריך ללמוד אותה, רק שבעידן המודרני קשה מאוד לדעת למי להקשיב וממי ללמוד. היום יש שפע של פורומים באינטרנט ומיליון ספרים של ד"ר מכובדים, ומכונים להורות, ולכל אחד מהם גישה כל כך שונה וכולם מתימרים להיות הטובים ביותר. מתי הורה צריך לדעת שמשהו אינו "תקין" ושהגיע הזמן לקבל עזרה ויעוץ מגורם מקצועי (כמוך)? אפילו על השאלה הזו קשה היום כבר לענות.

    רעות –
    בהחלט סרטון חזק. לי הוא ממש העביר צמרמורת בגוף.

    אלעד –
    גם על זה דובר בהרצאה. הפסיכולוגית נתנה דוגמא על ילד ששמים לו יותר מדי גבולות גם במקומות שלא ממש צריך אותם. אסור זה ואסור זה ואסור ואסור ולא ולא ולא כל היום, כל הזמן הילד שומע רק לא. בסופו של דבר, ילד כזה פשוט מצפצף על כל החוקים ועושה מה שבא לו. פשוט משום שאינו יכול להכיל כ"כ הרבה גבולות ואיסורים. כנ"ל לגבי עונשים. הורים שמענישים את הילדים שלהם על כל שטות אינם משיגים דבר ואולי אפילו ההפך. לדבריה, חיזוק לילד הרבה יותר יעיל (פי 10 ליתר דיוק) מאשר עונש. כלומר, במקום לתת עונש כשהילד עושה משהו "רע", עדיף לתת חיזוק (מילה טובה, חיבוק, חיוך, הכרה…) כשהילד עושה משהו "טוב".
    האם היא צודקת? האם זה נכון? יהיו שיגידו כן. בוודאי יהיו גם שיגידו לא.

  7. מאת עידית:

    ..הרוב חושב שיש לשים גבולות לילדים, אך הבעיהשאני נתקלת בה במעגליים חברתיים של ילדי היא שהרבה הורים כיום הם פשוט עצלנים!!! ובמקום להשקיע אנרגיה בלחנך! מעדיפים לותר!
    הילדים של היום חשופים יותר, חושבים יותר, חיים בחברת שפע עשירה ולכן השמת הגבולות הופכת לאתגרית יותר מבעבר כי היום "ככה" זה כבר לא תשובה למה אנחנו מסכימים למשהו אחד ולא לאחר. היום צריך להסביר כל דבר , וזה לוקח זמן ואנרגיות ולהורים רבים אין כח לזה ומתחילים ויתורים…

    גם חינוך ילדים זה משהו שיטתי, אם נצליח להיות עקביים בהתנהגות לילדינו במה מותר ומה אסור ונדע להסביר להם למה התנהגנו בצורה מסוימת ולא אחרת ונכבד אותם ונסביר ושוב נסביר…הם יגדלו להיות אחלה!

  8. מאת שלומי:

    אני חושב שמעתי אחד חכם אומר שהוא כמעט ולא אומר 'לא' לבנו בן השנתים, אבל כל 'לא' הוא סלע בזלת מוצקה כמעט-יהרג-בל-יעבור. לך תהיה חכם ותחליט איפה 'לא' מוצדק, כדי להצילו מידי רע, כדי לתת בו מינימום תבונה חברתית, או כדי ללמדו שיש גבולות לרצון העצמאי – שחלק מהם , כמובן, זה להגביל את האגו של עצמך כדי שלא כל גחמה תבוא למרמס הזולת – ואיפה 'לא' הוא מיותר ותולדה של הקונדישיונינג המיותר של עצמך…
    מן הסתם זה שכמעט כל בנאדם יש לו תסביכים מההורים מלמד שבכל מקרה נעשה לילדינו תסביכים עלינו. אז לפחות שנדע ללמד אותם להישמר מצרות. חוסך שבטו וכו', גם חברים יכולים ללמד אותנו שיעור חשוב ולפעמים דוקא כזה שלא רצינו להתנדב לשמוע.

  9. מאת גלי מנדל:

    נושא חשוב ביותר העלת כאן.
    איך שאני רואה את זה – כל גבול נפרץ בסופו של דבר. זו רק שאלה של זמן. לעניות דעתי, על מנת שילד יוכל לנוע בחופשיות בין הגבולות, הוא חייב תחילה להכיר את הגבולות. ובעתיד אולי אפילו לפרוץ אותן. אבל במודע ועם כישורים מתאימים.
    הילדים הם העתיד שלנו וכמו שאני רואה את הילדים גדלים היום… אני מודאגת מאוד. טוב, גם ההורים שלנו דיברו ככה בזמנו.

    אני משוגעת על ריקי גל. השיר הזה תמיד עושה לי עור ברווז.
    קליפ מהערוץ הראשון. איזו נוסטלגיה…

  10. מאת אופנעם:

    היי דוד,

    קראתי את הטור – הרי יש לי 4 זוועתוטים תוצרת בית, איך יכולתי שלא. בשתי נקודות אני חולק: אני לא חושב שזה נתפש רע לשים לילדים גבולות, אבל זה רק אני והמעגל החברתי שלי, ואני חייב לציין שכאשר הייתי הורה צעיר שמעתי על כאלה שהמדיניות שלהם היא שאסור להגיד לא. זה עדיין באופנה? אין לשיטה שכזאת שום אחיזה בשום מציאות – הצבת גבולות היא חשובה מאין כמותה.

    שנית, אני לא מכיר את החינוך הדמוקרטי לעומק, אבל לדעתי זה לא חינוך פתוח. בחינוך הדמוקרטי הילדים שותפים בקביעת הכללים, אבל כשיש כללים חייבים להתנהג לפיהם. החינוך הפתוח הוא אחרת כנראה, ומעניין לדעת איך זה עובד שם.

    אשתי ואני הלכנו צעד אחד הלאה מפסיכולוגית בגן – הלכנו לבית ספר להורים של מכון אדלר. אל תחשוב שדילגתי לי בקלילות לשם, היה קשה לשכנע אותי, ובדיעבד אני יכול רק לברך ולקלס ולשבח ולהלל. המטרה שם היא לקלף את הבולשיט ולדבר באופן ישיר, לא כללי, על דרכי התנהגות שיכולים להפוך את הילדים ואותנו למאושרים יותר. חלק מהכללים פשוטים עד כאב: למשל – לא להתערב בריבים שלהם, אם אין סכנה פיזית, ואם חייבים להתערב אז לא לקחת צדדים. זה פשוט וזה עובד מצויין. אני ממליץ בחום רב מאוד, במיוחד עכשיו שיש לך כבר שניים. אם תגלה סימני סרבנות אצטרך לדבר עם אישתך בעניין, ראה הוזהרת :-)

    אחלה סרטון ביוטוב. עכשיו שהשני שלי בן 14 וכבר יותר גבוה ממני, אנחנו מרביצים לאישה באופן קבוע, זה מאוד משחרר. נו סתם. הנוער של היום דבוק אינטרנט, ובדומה לנו כשהיינו בגיל הזה – לא רואים את ההורים ממטר. תתכונן, זו הפתעה שהם מגיעים פתאום לגיל שאנחנו לא במרכז חייהם, וחסרי כל הכרת תודה לקקי שניגבנו ולסיפורים שסיפרנו לפני השינה. גיל מסובך, וצריך לדעת לנצל את הפתחים שהם משאירים. המתבגר שלי, למשל, מגיב בחד-הברות לרוב השאלות שמישהו מעל גיל 15 ישאל אותו, ואף פעם אי אפשר לדעת אם הוא אמר "כן" או "לא". מצד שני, קצת התגוששויות על הספה ואיזה חיבוק מאבא ( כן כן, תתפלא ), או בניגוד גמור כשמחייבים אותו לשמור על אחיו בן השנתיים, כל אלה גורמים לו לחייך פתאום. לך תבין אותם אלה…

    להת'

    נעם.

  11. מאת צביקה שור:

    לאייל ולקוראי וכותבי הבלוג הזה
    קבלו את האורגינל בנושא גבולות -להעביר לכולם

    ילדים ואנשים לא רק שצריכים גבולות אלא אף רוצים גבולות
    הנפש והקיום חיים בגבולות, זה מוסכם ומובן.
    הילדים שלנו מתחננים בתוכם לגבולות,זה נותן להם את השקט
    והביטחון שמישהו מכוון אותם ומלווה אותם במסלול שדורש כישורי חיים.
    לשלוח ילדים לחיים בלי גבולות זה כמו לתת להם לנהוג במכונית מהירה
    בלי הגה מראות ולוח מחוונים.

    אבל… שני דברים חשובים בהצבת גבולות ובעצם בכל נושא התפתחות וחינוך.
    1. יש גבולות אחרים לילד בן חצי שנה,שנה ,שלש,עשר ושש עשרה.
    אי אפשר להושיב ילד בן שנה מול גביע גלידה ולהגיד לו אסור וכו'
    2. אמת. מאחורי ההגבלה יש הגיון ואמת שאתם מאמינים בו באותנטיות.
    אנחנו יודעים- ילדים מזהים זיוף.

    בהצלחה ובנחת מהילדים

  12. נועם –
    שמעתי רבות וטובות על מכון אדלר. הלוואי וכל הורה היה עובר היום איזו השתלמות שם. אשכרה "נהיגה מונעת" להורים. אולי צריך לפנות לאיזה ח"כ… הא, אבל בעצם הם עסוקים עכשיו בדברים יותר חשובים. מצאו שרידים של אורניום במצריים, האפיפיור בא לביקור בארץ. החינוך של הילדים שלנו מעניין להם את ה…
    כתבת לי: "זו הפתעה שהם מגיעים פתאום לגיל שאנחנו לא במרכז חייהם, וחסרי כל הכרת תודה לקקי שניגבנו ולסיפורים שסיפרנו לפני השינה. גיל מסובך, וצריך לדעת לנצל את הפתחים שהם משאירים." – בחיאת נועם, דבר איתי עוד איזה עשר שנים, תזכיר לי את כל זה. :-)

    צביקה –
    יש לי רק מילה אחת להגיד לך – "בום!"
    ולאחרים אספר, שאתה לומד הוראה לחינוך אנטרופוסופי ושאתה הולך להיות בומבה של מורה. רשימת ההמתנה כבר נפתחה?

  13. מאת גיא:

    הנה מבט אחר על מתי גבולות נדרשים:

    גם הגוף שלנו , כמו ילד קטן, לעיתים צריך גבולות דווקא כדי להרפות יותר, ולהשיג כך בעצם הארכה של השרירם. היתה עד לא מזמן סברה שגמישות מושגת ע"י מתיחות, כלומר הארכות של השרירים. אך אין זה כך באמת: לשריר יש טונוס מסויים, או מתח, כיווץ קבוע, וגמישות מושגת בעיקר ע"י עבודה של הרפיית השריר, וזו בעצם התארכותו. (יש גם התארכות מסויימת של רצועות אך לא נגלוש).
    ניקח לדוגמא מעולם היוגה את בדקון-אסאנה,מה שנקרא בעברית ישיבת פרפר. אם ננסה לדחוף את הברכיים לכיוון הריצפה, נקבל תגובה הפוכה מהגוף שלנו. שרירי המפסעה יסרבו להרפות מתוך הרגשה שהם מחזיקים את כל הגוף. אם לעומת זאת, נשים תמיכה מתחת לברכיים (ע"ע גבול לילד) השריר ירגיש שהוא לא לבד שם במערכה, שיש תמיכה נוספת, שיש לו על מה ליפול, שיש לו גבול – וירפה!
    מכאן שהגבול, התמיכה, הידיעה שאתה לא לבד שם – נותנת חופש הרבה יותר מאשר להיות תלוי באויר ללא גבולות.

  14. מאת גיא:

    ועוד נקודה קטנה בנושא גבולות – לגדולים:

    כבוד הדאלי למה של טיבט אמר פעם:

    Know the rules well, so you'll know how to brake them

  15. הי גיא (פינס?), הדוגמא שנתת מעולם היוגה פשוט מדהימה וכל כך נכונה!
    שולח לך חיבוק גדול ופעמיים אוטאן-אסאנה.

    ניב דור כהן, מה יש לך להגיד על התגובה המעניינת הזו של גיא?

  16. מאת אפריים:

    מה פשר שיטת החינוך האנטרופוסופית? כמדומני, מדובר בשיטת בחינוך גרמני. האם זה מה שאנחנו באמת רוצים?
    צביקה, האר את עיניי.

  17. מאת צביקה שור:

    אפריים שלום
    יריעה רחבה ביותר. אבל כשאתה תבדוק אותה תזכור שאפשר לקחת ממנה מה שרוצים.
    דיברנו כאן על גבולות לא?

  18. מאת גלי מנדל:

    אפריים, אתה יכול להתחיל כאן http://www.antro.co.il/intro/EDU_intro.html הלוואי וכל מוסדות החינוך בארץ היו מאמצים חלק מהדברים שהשיטה הזו מביאה.
    בנוגע לפוביה הגרמנית… החשש מפני השיטה, רק משום שמיסדה היה גרמני, זה כמו לחשוש מנסיעה ב-BMW ושימוש במכונת כביסה של בוש. אתה יכול להיות שקט. זה חינוך מצויין.

  19. מאת הניה:

    אייל יקירי!
    לפני שנים רבות (טוב לא בימי האדם הקדמון), כנערה מתבגרת, היה לי ריב עם אמי ז"ל. (זה לא היה הריב הראשון ולא האחרון שלנו). על מנת לא להלעיט בפרטים, אומר רק שהריב נסב סביב זוגיות שלי עם בחור שאמא חשבה שהיא אסורה. אני כמובן כעסתי, נעלבתי, עשיתי ברוגז….
    בשיחה הראשונה שהיתה לנו אחרי הריב היא אמרה לי את המשפט הבא: "יש לך 1000 חברים, 2000 חברות ועוד אלפי ידידים, אבל אמא יש לך אחת בלבד. ואף אחד מחברייך ומכרייך לא רוצה את טובתך יותר ממני."
    מיותר לומר שהיא צדקה מאד. גם באשר לחברים, ובעיקר באשר להתנסות שאם משהו כן /לא נראה לי כהורה חובה עלי לנהוג ולומר על פי ראייתי. גם אם אשלם את מחיר אובדן הפופולריות אצל הילד.
    מבחינה ביולוגית-כול אחד יכול להיות הורה, למלא את שליחותך /תפקידך כהורה זה מחייב כול הזמן לפעול מתוך שיקול דעת, מתוך אחריות, מתוך ראיה בוגרת, וגם מתוך אהבה.
    כשילדי היו קטניםהלכתי ללמוד הורות במכון אדלר. שם למדתי שעל מנת ליצור איתם תקשורת טובה ישלבחור באחת מ3 האפשרויות, כשאני נתקלת בבעיה עם ילדי.:
    א. כמבוגר של המשפחה אני קובעת מה במשפחה שלנו הוא חוק (למשל כשהולכים לקניות כול ילד יכול לבחור דבר אחד בסופר שעלותו עד 4 ש"ח. (ולעמוד מאחורי זה)
    ב. יש דברים שעליהם מנהלים משא ומתן. (האם מותר לי לבחור היום משהו ב8 ש"ח בידיעה שבשבוע הבא אני לא קונה, או שאם לא קניתי- אבוד לי)
    ג. אם העניין לא משמעותי עבורי- לוותר, ולקבל את דעת הילד.
    מי קובע באיזו אפשרות אנהג במקרה כזה או אחר? – אני …אני… אני… (כלומר ההורה.
    למה?- פשוט כי הוא המבוגר ועליו חלה האחריות לנהל את העניינים.
    אם מישהו רוצה לדעת יותר- אשמח להעניק.
    ומה שלומך, אייל?
    הניה

  20. מאת מורן:

    איך תמיד אתה מצליח לפגוע באיזה סיטואציה ש"במקרה" קרתה לי השבוע…. נשמה טהורה, מאז שעזבתי זמניחת את האזור ממש נעלמתי, שערורייה.
    אבל תמיד כיף לקרוא את המילים שלך גם אם אני לא תמיד מגיבה עליהם…
    שיהיה שבוע דבש ממי, נשיקות לך לאישה ולמהממת הגדולה והמהמם הקטן…
    אוהבת המון וגם מרחוק
    ואם יורשה לי לנצל את המקום הזה ולישלוח את לחמי על פני המים – אני מחפשת בית לקנייה בכרכור, 3 חדרי שינה וסלון, משהו על קומה אחת, כחצי דונם במחיר סביר… אם יש למישהו מידע אשמח מאוד מאוד לשמוע, תשאירו פה טלפון ואני אתקשר
    תודה
    שבוע דבש לכולנו וחג שמח

  21. הניה –
    תודה על תגובתך ויחוד על הסיפור האישי שהבאת. מקסים ומרגש!
    כשאת אומרת "מיותר לומר שהיא צדקה מאוד"… האם הכוונה היא שבסוף נפרדת מהברנש??? בחיאת הניה, אל תשאירי אותנו ככה במתח.
    ללא צל של ספק, את צודקת – אמא יש רק אחת והיא באמת רוצה תמיד בטובת ילדיה. אבל… ישנם מיקרים בהם האמא נולדה בפולין ואז אני כבר לא כ"כ בטוח… :-) טוב, אני צוחק כמובן, אבל מה שאני מנסה להגיד הוא שבראיה לאחור, אמא בד"כ צודקת, אבל כשאתה בגיל התבגרות, כולם מלבדך טועים ובייחוד אם זו אמא שבד"כ צודקת ודווקא בגלל זה. נעשה דווקא הפוך. קוראים לזה מרד נעורים…
    אבל אני חושב שקצת קפצנו כמה שנים קדימה. על מרד הנעורים אכתוב בטור נפרד. עכשיו מדובר על הגיל הרך. על השמת גבולות לילדינו שעוד לא ממש מבינים את המשמעות של כסף. להסביר לבת שלי בת הארבע, מה המשמעות של 4ש"ח, זה כמו לנסות להסביר לה על הכור האטומי באיראן.
    שלושת האפשרויות שהצגת מעניינות מאוד. רק את סעיף ג' אשמח אם תחדדי טיפה. מתי ואיך אני יודע אם זה עניין משמעותי או לא? הרי הכל יחסי. מה שמשמעותי עבורי יכול להתפרש כבדיחה עבור מישהו אחר. ולהפך. אשמח אם תרחיבי.
    תודה על ההתעניינות האישית. שלומי טוב. קצת עייף בחודשיים האחרונים וטיפה מתגעגע לשנת לילה רצופה. אבל אין תלונות. באמת. כולם בריאים – זה הכי חשוב. טפו טפו טפו, הכל בסדר ואני לא פולני בכלל :-)

  22. מאת ניבניב:

    אייל, עלית פה על נושא חם בטרוף….
    כמעט כל חברינו (עם הילדים) חווים את ההתלבטות של איך להגיב כל פעם שהילד מתחיל לעשות שטויות (ע"ע לבדוק גבולות).
    לכול אחד יש כל מיני תאוריות בנושא – תאוריות שכמובן מתאימות לראית עולמו.
    אבל, מה שכולם שוכחים לדבר עליו – הוא בעצם החשוב מכולם (לדעתי): שיתוף פעולה בין ההורים.
    כשאין שיתוף פעולה וגיבוי אחד של השני, יסתים ה"תהליך החינוכי" באחת משתי האפשרויות:
    1. ויכוח בין ההורים מול הילד – אשר בסופו הילד מחליט – כי ההורים לא מצליחים להגיע להחלטה.
    2. או, שאחד ההורים (ע"ע "הורה העל") מחליט לבצע את החלטה שלו תוך כדי התעלמות \ זילזול בבן הזוג השני למרות מחאותיו (שוב מול הילד). וכשזה קורה פעם אחר פעם התוצאה הכפולה היא: ילד ששם קצוץ על על ההורה "הרמוס" + הורה רמוס שנמאס לו לריב, הרים ידיים, והפסיק לקחת חלק פעיל בחינוך הילדים. כמובן ש "הורה העל" יתלונן בכל הזדמנות אפשרית על כך שהוא נושא את כל המעמסה על כתפיו ושזה לא פייר !

    אז בדומה לסיפור בסירטון – שימו לב אתם ההורים, איך אתם מתיחסים זה אל זה בנוכחות הילדים. …… בעצם…… וגם שלא בנוכחותם.

  23. מורן –
    אישית, לא מאמין ב"צירופי מקרים". אבל מצד שני, במקרה הזה לא כזה קשה לפגוע… נושא השמת הגבולות, תמיד מתאים, תמיד אקטואלי, תמיד פוגש אותך בסיטואציות מול הילדים…
    מעתה אפתח אזניים ועיניים לגבי בית.

    ניבניב-
    זה נכון, איש לא הזכיר זאת כאן ושמח שהעלת את זה. שיתוף הפעולה בין הורים זה אולי הדבר הכי חשוב כשמנסים להציב לילד גבול. זה חשוב אפילו יותר מהגבול עצמו. סיטואציה של "הורה על" כלשונך, היא מתכון לצרות. גם מצד הילד וגם מצד ההורים.

    לכל קוראי הטור –
    מקווה שמצאתם את הטור הזה מעניין.
    באופן אישי, אני חושב שנכתבו פה כמה תגובות מועילות ביותר ששווה באמת להפנים.
    כמי שפנה לא פעם ליעוץ מקצועי בנושא הורות, אני יכול רק לספר לכם ששיחה קטנה עם גורם מקצועי יכולה לחולל פלאים ולהביא לשינוי אדיר בדינמיקה המשפחתית. לפעמים זו ממש שטות קטנה שאנחנו ההורים פשוט לא רואים או לא יודעים איך להתמודד איתה. גורם מקצועי שאוכל הורים כמונו לארוחת בוקר כבר עשרים שנה וראה את ה"בעיה" שלנו כבר משלוש מאות זוויות שונות, יכול בקלות להצביע על הנקודה ולתת לנו כלים להתמודד איתה.
    תחשבו על זה רגע, שהאוטו שלנו מתקלקל אנחנו לא חושבים פעמיים והולכים למוסך. אבל כשמשהו בבית (אצלנו, אצל הילדים שלנו) מתחיל לחרוק… זה כבר סיפור אחר. ל"מוסכניק" הזה, אנחנו לא הולכים בכזאת קלות. וחבל!!! יש המון מוסכניקים טובים שם בחוץ והם במרחק שיחת טלפון אחת מאתנו.

  24. מאת גלי מנדל:

    יש מוסכניק ספציפי שאתה ממליץ עליו?

  25. שלחתי לך במייל.
    אם לא הגיע, זה המייל הפרטי שלי:
    eyal@muzza.co.il

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לאייל עמית