(7) הטור של אייל עמית: תאכלו ביצים, תהיו טייסים!

מספר הצפיות בטור:3046

לטורים קודמים | לעמוד הראשי  | הרשם כחבר! | למוזה הוצאה לאור | לספרים של אייל

 

"סגול, זה הצבע שאני הכי אוהב," אני תמיד עונה על אוטומט כששואלים אותי. בד"כ כשאומרים 'כחול', 'וורוד' או אפילו 'ירוק' התשובה נשמעת הרבה יותר הגיונית ואינה מעלה תהיות אצל השואל. אבל כשאני אומר 'סגול', אני יודע בדיוק לאן זה מוביל ולאיזה דיאלוג אני הולך להיכנס. אישוניו של השואל מתרחבים וראשו מוטה מעט הצידה בסקרנות. מילה במילה, זה כמעט תמיד הולך ככה:
"סגול??? למה דווקא סגול?" שואלים אותי בגיחוך.
"כי סגול זה הצבע היחיד בעולם שאני לא רואה," אני עונה וממתין לשאלה המתקבשת.
"מה?! מה זאת אומרת אתה לא רואה?"
ואז אני עונה "זאת אומרת שאני עיוור צבעים," ויודע בדיוק איזה תיבת פנדורה אני פותח.
"עיוור צבעים? אף פעם לא הכרתי עיוור צבעים. אז מה אתה רואה עכשיו?" ותמיד מצביעים לי על איזה חפץ צבעוני.
"זה אדום" אני מחייך ומוסיף, "אני רואה צבעים. אני רואה את כל הצבעים, חוץ מסגול. סגול אני לא רואה".
ואז בא צחוק כזה של מבוכה. לא שלי. של השואל. הוא קצת מבולבל, מנסה לארגן בראש את המחשבות. "אז כשאתה מסתכל על סגול, מה אתה בעצם רואה?"
"כחול."
"כחול?"
"כן, כחול. סגול וכחול מתבלבלים לי. אני בד"כ רואה כחול".
הצחוק שמקודם היה צחוק של מבוכה הופך כעת לצחוק אמיתי. סקרן פי חמישים. בד"כ הוא גם ינסה לחפש חפץ סגול ולבחון אותי. הוא בד"כ גם ימצא. "אז מה אתה רואה עכשיו?"
"סגול" אני עונה.
"איך אתה יודע שזה סגול? אבל אמרת עכשיו שאתה לא רואה סגול?!" הוא מבולבל לגמרי.
"כי ניחשתי שזה מה שתראה לי. גם אם היית מראה לי עכשיו כחול, הייתי אומר סגול. אתה יודע כמה פעמים כבר שאלו אותי את השאלה הזו?"
את השואל זה לא מעניין. סקרנותו חזקה הרבה יותר. "אז עכשיו בלי לנחש. מה אתה באמת רואה?" וכמו כולם דוחף לי את החפץ שמצא ישר לתוך הפנים כדי שאראה טוב. בפעם האחרונה זה היה ספל קפה.
באותם רגעים אני יודע בדיוק מה עובר לו בראש. הוא באמת רוצה לדעת מה אני רואה. זה באמת מעניין אותו. ולא רק אותו, גם אותי זה תמיד מסקרן מחדש. בדיוק כמוהו גם אני מאוד רוצה לדעת מה הוא רואה ואיך אחרים רואים. איך לכל הרוחות הצבע הסגול הזה באמת נראה. תבינו, יש כאן משהו בעולם, אמיתי, ברור, ידוע לכולם, שאפשר למדוד אותו, שאפשר לכמת אותו, שכולם מסכימים עליו, אבל אני, ורק אני, לא יכול לראות אותו. אני צריך רק להאמין שהוא שם. וזהו. בלי להתווכח. בלי אפשרות ויכולת לחשוב אפילו אחרת. יש בעולם סגול וזו עובדה. פשוט אי אפשר לראות אותו. נקודה.
סבא שלנו, מאז שהיינו קטנים, תמיד היה אומר לאחיי ולי לפני הארוחה: 'תאכלו ביצים, תהיו טייסים!' זה אשכרה היה הסלוגן שלו לחיים טובים ומאושרים. כמו מנטרה, לפני כל ארוחה, במקום לברך את הסועדים בתיאבון, היה פשוט אומר 'תאכלו ביצים, תהיו טייסים!' ואנחנו, קנינו את הסלוגן. אימצנו את המנטרה וברבות השנים חיסלנו לולים שלמים. רק בגיל 17, כשהגיע הזימון לצו ראשון בבקו"ם ועמדנו בתחתונים מול העיגולים הצבעוניים האלה של המבדקים, גילינו שטייסים כבר לא נהיה. בזה אחר זה גילינו ששלושתינו עיוורי צבעים!

"אני לא יודע מה אני רואה," אני מביט על ספל הקפה התקוע מולי ומנסה לענות על שאלתו הקשה והמורכבת, "אני רואה צבע זה בטוח, אבל אני לא יכול להסביר במילים מה אני רואה. הכי פשוט לי להגיד 'כחול' ולסגור את העיניין, אבל אולי אני בעצם רואה משהו אחר. אני באמת לא יודע. אני לא יכול להסביר 'סגול' בדיוק כמו שאתה לא יכול.'סגול'. עבורך, זה פשוט סגול. צבע מובן מאליו. צבע חד וברור שבדיוק כמוך כולם יודעים על מה מדובר ולכן אין צורך לנסות להסביר מה זה. בדיוק כמו שכולם יודעים ומסכימים מה זה שמש, ירח או כוכבים – זה פשוט שם וכולם רואים את זה. תפתח את הברז של המים החמים. כולם יסכימו שהמים חמים, אבל השאלה היא האם כולם יחוו את אותו חום? אחד עשוי להגיד 'חם', השני 'שורף' והשלישי בכלל יגיד 'נעים'. האם זה לא אותם מים? על דבר אחד בטוח כולם יסכימו – למים שנגענו בהם היתה טמפרטורה אחת ומדוייקת. זו לא בעיה למדוד! זו גם לא בעיה למדוד את אורך הגל של הצבע הסגול ששנינו מסתכלים עליו עכשיו. מבחינה פיזיקלית אני יכול להסביר מה זה, בדיוק כמו שאני יכול להסביר מה זה אולטרה-סאונד. אבל לענות לך מה אני רואה עכשיו כשאני מסתכל על הספל קפה הזה, אני לא מסוגל. פשוט כי מעולם לא ראיתי סגול. זה בערך כמו שתשאל חרש מלידה מה הוא שומע או עיוור מלידה מה הוא רואה. החרש לא יודע מה זה לשמוע והעיוור לא יודע מה זה לראות. כך גם אני, לא באמת יודע מה זה סגול. כשהגננת בגן הצביעה על השמיים ואמרה 'זה כחול' אז למדתי שככה נראה כחול. וכשהיא הצביעה על דובי סגול ואמרה 'זה סגול', אז למדתי להגיד שהדובי הספציפי הזה סגול גם אם בעצם ראיתי משהו אחר. לא שאלתי שאלות. לא התווכחתי, זה נראה לי הגיוני מאוד. אם כולם אומרים שיש סגול בעולם, אז יש סגול בעולם. אם כולם מצביעים על הדובי הזה ואומרים שהוא סגול, אז הדובי הזה סגול, וגם אם אני לא יכול לראות את זה."
את הדיאלוג הזה כבר עברתי עשרות אם לא מאות פעמים בחיי. כמעט עם כל מישהו חדש שיוצא לי להכיר. בד"כ בנקודה הזו השיחה נעצרת. סקרנותו של השואל באה לידי סיפוק. הוא מחליף נושא, או הולך למלא עוד מים בקומקום. הוא לא יודע, אבל אני תמיד נשאר שם עם שאלה אחת שתקועה בראש:
אלוהים – האם גם הוא סוג של סגול כזה?

מדי שבוע אני מסיים את הטור הזה עם קטע קצר מהספר כושי בלאנטיס. גם הפעם יכולתי לבחור קטע הרלוונטי לנושא ואולי אפילו כמה קטעים:
יכולתי לפרסם קטע על אלוהים, על העיוורון המטאפורי של כולנו, על השוני בראיית העולם, על הראייה הסלקטיבית של כל אחד מאיתנו, על המציאות שכל אחד מאיתנו חווה בדרך אחרת, על המציאות שאחנו חווים כתוצאה מהבחירות שלנו ועל הבחירות שאנו עושים בחיינו כתוצאה מעיוורון או פשוט מחוסר מודעות.
הפעם בחרתי שלא. קצת מרגיש לי צורם לפרסם את הספר בזמנים כה קשים. נראה לי שהמסר עובר גם ככה.
אלוהים גדול, אלוהים סגול. פקח כבר את עינינו ותן לנו שלום!

(קבלו 2:22 דקות של מבחן אמיתי לעיוורן צבעים! כן כן, אני אשכרה עיוור :-)   )

 

טור זה התפרסם לראשונה באתר 'מושבה חופשית' ביום רביעי, 07 בינואר 2009

לטור זה התפרסמו 29 תגובות »

Comments

מספר התגובות

Powered by Facebook Comments

תגובה אחת לפוסט "(7) הטור של אייל עמית: תאכלו ביצים, תהיו טייסים!"

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לאייל עמית