(20) הטור של אייל עמית: יום כן יום לא

מספר הצפיות בטור:6908

.

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה הוצאה לאור | לספרים של אייל

 

 

 

כאן בעצם הכל מתחיל – ביום הזה, ברגע הזה, בשנייה הזאת שאתם מגיעים להחלטה משותפת להביא ילד לעולם, תקופת ההריון שלכם מתחילה. אני יודע שנשים רבות יעקמו כאן פרצוף ויתקשו להסכים עם הרעיון הזה, שהרי מבחינה רפואית תקופת ההריון מתחילה רק כשהביצית מופרית וכשתוצאות המעבדה מאשרות זאת, אך למעשה מנקודת המבט הגברית, היא מתחילה הרבה הרבה קודם!

מבחינתנו תקופת ההריון מתחילה ביום בו נופלת ההחלטה להביא ילד לעולם, בדיוק כמו שטיול בחו"ל מתחיל עוד באותו יום בו מחליטים לנצל את ימי החופשה ולטוס. התכנון לאן לנסוע, השוואת המחירים, רכישת הכרטיסים, קבלת החיסונים, ההתרגשות, המתח, הציפייה, המונית לשדה התעופה, בדיקת המזוודות, הדיוט פרי ואפילו הטיסה עצמה – הם כולם חלק בלתי נפרד מהטיול. ההחלטה להביא ילד, הפסקת הגלולות, המחזור הטבעי הראשון, ערכות הביוץ, יחסי המין, טיפולי הפוריות, ההתרגשות, המתח, הציפייה, התשובה השלילית והתשובה החיובית – גם הם כולם חלק בלתי נפרד וטעות חמורה תהיה לחשוב שתקופת ההריון נמשכת תשעה חודשים בלבד.

זה נכון, אין כאן משכורת וגם לא תנאים סוציאלים, אך להביא ילד לעולם זו עבודה לכל דבר. 'יום כן יום לא' – ככה זה מתחיל. ארבע פעמים בשבוע, בלי מנוחות, בלי חופשות, עד שיתפס, עד שיקלט, עד שהדוקטור יחייך חיוך גדול ויגיד 'מזל טוב'. חלקנו, 'עובדים' קשה בשביל הברכה הזו. מפעל יצור הזרע, השוכן באשכיו של הגבר, עובד שעות נוספות ובתפוקה מקסימלית בנסיון להדביק את דרישות הייצוא. חודשים ארוכים ומפרכים כאלה יכולים לעבור בטרם נזכה לראות את לובן שיניו של הרופא.

בקולנוע לעומת זאת, מתקבלת תמונה אחרת לגמרי. בסרטים זה תמיד נראה הרבה יותר פשוט. לפעמים נדמה לי שיש איזו קונספירצית בימאים כלל עולמית סביב הנושא הזה. כאילו יש משהו שהם לא רוצים שנדע. בסרטים אין מחזור, אין בעיות ביוץ, ואף פעם אין בעיות זיקפה. בסרטים הכל רץ חלק ועל הפעם הראשונה. על המסך הגדול, בקלוז אפ עצבני, גבר ואשה בסצנת סקס מושלמת של חצי דקה והופ, הג'ינס כבר לא נסגר לה על הבטן. רבע שעה אחר כך יורדים לה המים. הוא תמיד רץ להביא מגבות חמות, אלוהים יודע למה, בינתיים היא נותנת שתי לחיצות ובום, התינוק בחוץ, בלי שיליה, בלי חבל טבור, רחוץ, נקי, עטוף בשמיכה כשהוא כבר בעצם בן חצי שנה, אחרי ברית מילה, עם שיער, עיניים פקוחות, פה מלא שיניים, רגוע, מבסוט ומחייך לעולם כאילו הרגע קיבל בקבוק סימילאק 180CC.

כן, בסרטים זה נראה ממש טוב, אבל המציאות עצמה מציגה לנו סרט אחר לגמרי. סרט שבו מודדים חום כל בוקר וחלילה עם מד חום דיגיטלי, אלא רק עם כספית של פעם. "זה הכי מדוייק!". אתם מבינים, כבר הצלחנו להגיע לירח, נחטנו על מאדים, מליארד לוויאני ריגול מתצפתים פה כל סנטימטר על הכדור, ביקענו את האטום, פענחנו את הגנום האנושי, אבל מד חום דיגיטלי זה לא מדויק מספיק. כן, בסדר!

השעון מצלצל. עוד לפני הבוקר טוב, מדחום כספית נדחף לפה. הטמפרטורה עלתה? – קדימה לעבודה, בשיא המרץ, בכל הכוח, יום כן יום לא, סוחטים כל טיפה, מצמידים רגליים חזק חזק שלא יברח.

אז כן, בהתחלה זה כיף ואפילו משעשע, אך עם הזמן רבים זונחים את המד חום, שלרוב לא אומר כלום, ופונים אל טכנולוגיית העידן המודרני המציע שפע של ערכות ביוץ, ניירות לקמוס לשתן, משטחי רוק עם זכוכית מגדלת, בדיקות דם ואני לא אתפלא אם בקרוב גם ימציאו משהו לצהוב שבאוזניים.

מבלי ששמת לב, פתאום גם התזונה משתנה. אין יותר מק'דונלדס, אין יותר קולה. פתאום מתחילים לאכול בריא: סיבים תזונתיים, תוספי מזון, סלט ירקות עשיר וגדול כל ערב.

מים!!! משום מה מקפידים פתאום לשתות המון מים – תרופת הפלא ששמורה רק לנו – אנשי המדבר, לוחמי האנופלס, מפריחי השממה. כן כן, רק בארץ ישראל מחנכים את הילדים מדור לדור שכשנופלים ומקבלים מכה, חייבים לשטוף מהר עם מים ואז זה יעבור. שכשחולים, חייבים לשתות המון מים ושכשאת בהריון את צריכה אשכרה לייבש את הכנרת.

המהדרין לא מסתפקים רק בזה. הם גם מוסיפים לתזונה שלהם חלבה, שותים בירה שחורה ומוסיפים אניס לסלט. בכלל, תרופות סבתא שונות ומשונות מקבלות במה רצינית מאוד בתקופה הזו. פתאום כולם מתערבים. פתאום לכולם יש עצות וגם מבלי שנבקש:

"אתה תעשה ככה ואת תעשי ככה. אתה תמרח את זה ואת תאכלי את זה. זה אסור וזה מותר, זה מומלץ וזה ממש גרוע. בשביל בת תשימו חומץ ובשביל בן פזרו סודה לשתייה." הסבתות, האימהות, החברים, הפורומים, הספרים – פתאום כולם רוצים לעזור, כאילו קיום הגזע האנושי תלוי בצאצא הזה ובלעדיו אנחנו אשכרה צעד לפני כוכב הקופים.

איך שלא יהיה ואיך שלא נסתכל על זה, בארץ, בחו"ל ואפילו בתחנת החלל מיר, זה ממש לא פשוט להיכנס להריון ועם כל חודש שעובר ואתו גם המחזור החודשי, הבטחון העצמי רק יורד. אם החודש הראשון של ה-'יום כן יום לא' הוא מרגש, מסעיר, יצירתי מלא חושניות ומחזק את הזוגיות, הרי שהחודשים הבאים אחריו עשויים לההפך שגרתיים, מתסכלים, מעוררי חרדות ומזיקים עד מאוד לזוגיות. באופן טבעי אנו מתחילים לשאול עצמנו שאלות קיומיות, מניחים הנחות ובונים לנו בראש תיאוריות שלמות:

"אני בכלל רוצה ילד? מה בעצם בוער לנו כל כך? ומה אנחנו צריכים את כל הבלבול מוח הזה עכשיו? רגע, מה קורה כאן בעצם, איזה מין גבר אני? איך אני לא מצליח בדבר כל כך פשוט? אני כנראה לא מספיק טוב, מה קורה לי, אני בטח גרוע במיטה והיא לא אומרת, זה האינסטרומנט שלי, תמיד חשבתי שהוא קצר מדי, היא כבר בטח לא אוהבת אותי יותר. ידעתי, זה הכל בגלל הסמים שעישנתי במזרח, זאת הקרינה שחטפתי בצבא, זאת האנטנה הסלולרית המזורגגת הזאת ליד הבית שלנו, הפלואור ששמים לנו במים, החיסונים שקיבלנו בילדות…" וכך זה ממשיך וממשיך וככול שעובר הזמן זה רק נעשה יותר גרוע. ובינתיים, כמו שעון שוויצרי, יום כן יום לא, שניכם ממשיכים להגיע לעבודה כרגיל. אין חופשות, אין ימי מחלה, יום כן יום לא.


אני לא יודע אם זה מבוסס מחקרית, או שגם זה תרופת סבתא, אך הדעה הרווחת היא שיום כן יום לא היא הנוסחה הטובה ביותר לקליטת הזרע. איכשהו, איפשהו, מתישהו, מישהו, קבע כי יום כן יום לא, זה המינון האידיאלי לקבלת זרע צב"רי ומשובח. לעומת זאת סקס על בסיס יומי מביא להדללות הזרע ולהחלשותו. תודו, עם טיעון משכנע כזה איש לא ירצה להתווכח, ואם זה מה שיביא בסופו של דבר את החיוך של הדוקטור, נעשה ולא נשאל.

'יום כן יום לא' זו עבודה וזו עבודה קשה מאוד ואם בהתלהבות של ההתחלה אתה לא קולט את זה, הרי שחודש בדיוק אחר כך נופל לך האסימון. בת'אכלס, אנחנו הגברים, לא צריכים יותר מדקה כדי לגמור. מספיקה לנו רק הצצה קלה בערוץ האופנה כדי לחוש את אותן פעימות אלוהיות. אותו אובייקט אנורקסי בחוטיני על המסך הקטן בהחלט מספק את צרכינו. אצל הנשים לעומת זאת, זה קצת אחרת. מאוד אחרת. אצלן הדרך לנירוונה היא ארוכה ומורכבת. תמונה של גבר נאה, חטוב ושרירי בהחלט תחרמן אותן, אבל בשביל לגמור הן צריכות טיפה יותר. וכשאני אומר 'טיפה' אני מתכוון למבול. מה מבול? צונאמי!!!! בכדי להגיע לאורגזמה נשים צריכות קודם כל להרגיש נאהבות. הן צריכות את החיזורים, את הפינוקים את המשחקים המקדימים. הן צריכות שילטפו אותן ברגש, שיענגו אותן שעות ושינשקו להן את הצוואר והפטמות. לתיזמון, למגע, למהירויות ולמקצבים המשתנים יש משמעות קריטית. אם פספסת את הרגע, נגעת במקום לא נכון, חדרת בזווית לא מתאימה, או שלרגע המבט שלך לא היה מלא רגש וכוונה, הלך עליך. טוב, הלך גם עליה, אבל אתה הוא זה שישא אחר כך בתוצאות.

האורגזמה היא ללא ספק קסם ובשביל שהקסם הזה יתרחש, נשים צריכות קוסם במיטה. הן צריכות שבן הזוג שלהן יהיה סוג של תלפאט שיידע תמיד מה לעשות עוד לפני שיתבקש בקול.

אבל מה לעשות שרובנו לא קוסמים! ואחרי חודש מפרך של 'יום כן יום לא', הקסם הזה נעשה נדיר יותר ויותר, אם בכלל אי פעם מתרחש.

עם כל הרצון הטוב ועם כל הרגישות וההבנה שבעולם, אחרי חודש של נרות ריחניים, מוסיקת רקע, קטורות יסמין, אמבטיות קצף, שמנים ארומטיים, אביזרי מין ומגוון תנוחות קמה סוטרא, כבר לא ממש אכפת לנו אם אתן גומרות, נהנות, מחוזרות או נאהבות. כל מה שאנו רוצים זה לסיים עם 'העבודה' הזאת ולחזור כמה שיותר מהר לאנורקסית עם החוטיני מערוץ האופנה.

אם ייצא מזה ילד – סבבה.

אם לא – ננסה שוב מחר.

בעצם, בעוד יומיים.

 

.

 

 

אז נגיד שבסוף יצא מזה ילד… האמא נושאת את העובר תשעה חודשים, האמא יולדת, לרוב היא גם זו שמחליפה, מאכילה, משחקת, רוחצת, מעסה, מחבקת, מנשקת ואחרי כל הרשימה הארוכה הזו, המילה הראשונה שהתינוק אומר היא: 'אבא'!

.

 

(אביב בת 1.3 – סרט קורע. צפו עד הסוף!)

.

 

אז למה זה באמת קורה? הנה תשובה לשאלה מתוך האתר של דיאדה: "ובכן, אין לכך תשובה חד משמעית. אבל העובדה נכונהתינוקות אומרים "אבא" לפני "אימא". הסברות מגוונות: ראשית, טוענים שההגייה של "אבא" קלה יותר, שנית, אימא תמיד נמצאת שם, ולכן לא צריך לקרוא לה… הטענה השלישית, הנחמדה מאוד, היא שאבא זקוק לקצת יותר הכרה בחשיבותו, אחרי כל הזמן שבו התינוק התחבר לאימא, ולכן התינוק החכם קורא לו, כדי שלא ירגיש שהוא "מחוץ לתמונה"…

חג אביב שמח לכולכם

באהבה רבה

אייל עמית

 

למעוניינים – לטור זה יש גם גרסת וידאו. למעבר לטור (58) יום כן יום לא (גרסת וידאו)

 

.

Comments

מספר התגובות

Powered by Facebook Comments

תגים: , , , , ,

27 תגובות לפוסט "(20) הטור של אייל עמית: יום כן יום לא"

  1. מאת ניסן:

    כל פעם מחדש פשוט עושה טוב לקרוא
    תמשיך כך

    ניסן

  2. מאת שלומי:

    סחתיין עליך דוד גיבור. טור יפהפה.
    זרקו אותך מאתר המושבה אחרי שריפשת על הפיצה/קיוסק עם המסך ההוא?
    אבל העיקר הבריאות. או אולי ההישרדות. בשביל זה, יש אומרים, עושים ילדים.
    למרות אני חושב הורות זה פותח דלת אקספרס לחוויות אמיתיות של אהבה אמיתית ובלתי אנוכית בילדים שלך. שמלמדת אותך שזה באמת קיים דבר כזה וזה באמת ממלא יותר מכל דבר אחר. גם כשזה ממש קשה.

  3. מאת tomer:

    nice one….

    I hope the magic is still there….

  4. מאת אבונילי:

    אייל היקר (מלשון Dear ולא מלשון Expensive רחמנא ליצלן),

    הטור שלך מרנין כל פעם מחדש. מדי שבוע אני ממתין בכליון עיניים ליום רביעי, והיום — מה גדולה היתה חדוותי שהטור פורסם עוד לפני הנץ החמה, והיום הוא יום החמה החל אחת ל28 שנה….
    ולעצם העניין — הידד לסרטון של אביב. אם הוא היה מצולם היום התשובה לשאלה "מיהו ה… הכי הכי הכי" היתה שוב אבא…. ובטור היום סיפקת לכך תשובה מדעית שכן התהליך מתחיל "יום בו נופלת ההחלטה להביא ילד לעולם" ועל כך חושב אבא…
    חג שמח , וחיבוקים מהאלונים בצפת.

  5. מאת עליזה:

    היי איילי
    מוכרחה להגיד – כל פעם כשאני רואה זוג בהיריון בעיני רוחי האישה פורחת והגבר – נו מה לעשות מזכיר לי תרנגול גאה – כן כמובן הרי גם שמו של התרנגול – גבר !!!
    שיהיה חג שמח למשפחתך המקסימה ולכולנו – כל עם ישראל.
    ננננשששייקוטטטט

  6. מאת מורן:

    איילי
    נשמה טהורה
    איזה קטעים לקרוא את הדברים שלך…
    אמנם כבר כמה שנים אני לא במרוץ אחרי הביוץ וכל אחד שמגיע אני מודה לאל שאני לא בהריון, שוב, אבל יכולתי ממש להיזכר בדיוק איך הרגשתי אז, יום כן יום לא, מגיע מחזור, באסה וכל החרתה הזה…
    ובסוף, שנייה וחצי וניגמר כל הסיפור, ילדה מהממת יצאה לה מתוכי
    כיף, כיף על הבוקר לקרוא את הדברים שלך
    שיהיה לכם חג שמייח
    נשיקות לענתי ולאביבי וכמובן למעיין ושיהיה אחלה חג ונמשיך להיפגש בחצרות הגן
    נשיקות נשמות

  7. מאת יובל לנדרס:

    אייל היקר
    כמה דברים
    1. השבח לאל. פתחת סוף סוף בלוג משלך.
    2. שיהיה לך רק טוב ושרק תצליח. אני מבטיח להמשיך לעקוב, גם אם לאחרונה לא יצא לי להגיב. אני קורא אותך תמיד. רק שתדע.
    3. קראתי כבר כמעט את כל ששת הספרים ששלחת לי. אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל. אני אשלח לך על כך מייל בנפרד. רוצה להשקיע..
    4. שלחתי את הקישור לבלוג שלך לכל רשימת התפוצה שלי. למה לא, שכולם יהנו ממך.
    5. ניצלתי את ההזדמנות ורכשתי עכשיו עוד כמה ספרים כמתנות לחברים לפסח. השתגעת לגמרי, 35ש"ח לספר, משלוח חינם? אתה רואה מזה בכלל פרנסה?

    חג שמח, מזל טוב ובהצלחה עם הבלוג החדש.

  8. מאת נועה:

    כל כך נכון. גם אנחנו עברנו את הסרט הזה…
    אבל היה שווה. תראה מה יצא בסוף. הקליפ של הבת שלך פשוט משגע.
    רגע של נחת. אמיתי אמיתי!
    למה הפסקת לכתוב במושבה חופשית?

  9. מאת הדס ואעקנין:

    אתה לא מבין איך הצחקת אותי עכשיו!
    אהבתי מאוד מאוד את הטור וממש הסכמתי איתו, אפילו אני מזדהה קצת עם המפנה בסוף שמוביל לסרטון כי אני ממש אוהבת את אבא שלי (כמובן גם את אימא) אבל הקשר שלי עם אבא שלי הרבה יותר חזק ולא משנה כל מה שאימא שלי תיתן לי ותשקיעה, הראשון שאליו ארוץ או אתקשר אליו שקורה משהו זה אבא שלי או סתם ככה לקבל תמיכה וייעוץ זה ממנו, ואבא שלי הוא איש דיי אדיש אז זה ממש הצחיק אותי כי הטור הזה הוא אמת מבחינתי גם שמדובר במילתו הראשונה של התינוק אני מסתכלת על עצמי כאדם מתבגר!

    חג שמח

  10. תודה לכולכם וחג שמח!!!!
    אתיחס לכל התגובות באופן אישי מחר על הבוקר.
    טונות של אהבה
    ובתיאבון היום בערב…
    אייל

  11. מאת גיא:

    פרחת מהקן, הא??

    שיחקת אותה. אתה חופשי!

    20 שבועות של הריון. ואוטוטו הביבי הזה יגיד 'גוגל'!
    נא לטפח, להשקות פעמים ביום לאור שקיעה וברגעים קשים לצאת לסיבוב ארוך ברגל או ריצה קלה. ואם יש בעיות ל012 או 013 או 000 זה בטח סתם גזים.
    :)
    גיא.

  12. מאת גלי מנדל:

    אויש, איזו מתיקות. בא לי לנשק את הילדה המתוקה הזו.
    חג שמח ובהצלחה עם הבלוג החדש.

  13. מאת Rotem:

    Hey Eyal
    just as always , so well written
    always great to read your stories!!!

    and just as i always say- i am waiting for your new book "beshkika"1

    Peach Sameach

    Rotem

  14. מאת צפי:

    לולי,

    אתה מצחיק אותי כל פעם מחדש… אני ממש נהנת לקרוא את דבריך
    אני זוכרת את הסרט של אביב, אדיר לראות אותו איך המהממת גדלה..
    ואגב, עומר אומר אמא לפני אבא… אתה מאמין? יש גם מיוחדים כאלה
    חג שמח
    נשיקות, חיבוקים ואהבה גדולה מכולנו הגלובינסקים

  15. זה מדהים איך הזמן מקבל משמעות אחרת כשמצטרף למשפחה תינוק חדש. אמרתי שאגיב בבוקר, פתאום כבר לילה….
    טוב, אז אחרי ליל הסדר, ביקורי משפחות, חברים, אוכל אוכל ואוכל ועוד אוכל, החלפת חיתול, בקבוק מטרנה, גרעפס ומוצץ, מצאתי סוף סוף את הזמן לשבת ולהגיב לתגובות המרגשות שלכם.

    אז קודם כל ברוכים הבאים לבלוג החדש ותודה רבה שאתם ממשיכים לעקוב. מאוד נעים לראות פה פרצופים וותיקים, ושלא לדבר על הפרצופים החדשים שהצטרפו. כפי שאתם מבינים הטור עבר דירה ומעתה הוא יתפרסם כאן. אל הטור הזה מגיעים אנשים מכמה מקורות שונים וביניהם חברים ומכרים אישיים שלי, חברים הרשומים באתר מוזה הוצאה לאור, חברים הרשומים בגרופ של הטור בפייסבוק, וגם חברים חדשים מהמושבה פרדס חנה-כרכור שהספקתי להכיר.
    מי שרוצה לשלב בתגובה שלו תמונה, סרטון יוטיוב וכו', מוזמן לשלוח אלי את התמונה או הקישור במייל ואני אדאג לפרסמו. המייל שלי eyal@muzza.co.il

    בקשה אישית לי אליכם – כידוע לכם, אנו חיים היום בעידן אינטרנטי גדוש בלוגים ואינפורמציה. מאוד לא פשוט לפרסם בלוג חדש ולחשוף אותו לקהל גדול (אפרופו, אחת הסיבות שבחרתי להתחיל את הטור באתר מושבה חופשית). בכדי שיהיה פה מעניין ושמייח לכולנו, אני צריך את העזרה שלכם. איך אפשר לעזור? אם אתם מוצאים את הבלוג שלי מעניין, אודה לכם (מאוד!) אם תספרו ותעבירו את הקישור לחברים שלכם…
    ובאותו עיניין, על מנת שאוכל לשמור אתכם על קשר ולעדכן אתכם בענייני הטור וההוצאה, אנא הרשמו כאן - http://www.muzza.co.il/Default.aspx?tabid=143 . מדובר ברישום פשוט וקצר – רק שם, אימייל וססמא. אל חשש, אני לא מעביר את הכתובות לאיש, לא שולח ספאמים ולא וירוסים, באמא שלי!!! תוכלו להסיר עצמכם מהרשימה בכל עת :-)
    תודה מראש!

    עכשיו לתגובות:

    ניסן –
    חזרתם כבר מדרום אמריקה? התמונות שלכם בפייסבוק פשוט מטריפות. אגב, אם במקרה יש לך תמונה שמתאימה לפרוייקט "מטיילים מצטלמים" שלי, אשמח מאוד אם תשלח.

    שלומי –
    תודה מלך. "זרקו מהאתר" זה קצת תיאור קשה ולא לגמרי מדוייק. ראה תשובתי לגיא מטה.

    Tomer-
    מגניב שאתה ממשיך לעקוב. כמו שאתה מבין, הקסם הזה תלוי הרבה בך.

    אבונילי –
    מת על התגובות שלך. לא ידעתי שאתה בענייני אסטרונומיה. לאט לאט אני מגלה אותך. תענוג!

    עליזה –
    לפעמים גם אני מרגיש תרנגול כזה. אבל מה, עם השנים מתחיל לאבד את הכרבולת למעלה… :-(
    במרכז הראש, ממש בקודקוד, כבר קרחת מבצבצת :-)

    מורן –
    איזה כיף שאת פה.
    "מרוץ הביוץ" – נשמע כמו שם של ספר או סרט פעולה. צרבתי!
    נשיקות חזרה ובואי לבקרנו עם הבנות.

    יובל לנדרס –
    תודה על הפרגון בן אדם. שמח לדעת שאתה עוקב. אשמח מאוד לקבל ביקורת על הספרים. טוב/רע – הכל הולך. ממתין לאימייל שלך בכליון עיניים. הספרים הנוספים שהזמנת (תודה, מלך!) ישלחו אליך באהבה רבה מחר על הבוקר.

    נועה-
    אני חושב שצפיתי בקליפ הזה כבר מאה פעם. מרגש כל פעם מחדש.
    בנוגע לשאלתך… קראי את התשובה לגיא.

    הדס ואעקנין-
    וולקאם וולקאם (ותודה על הספרים שרכשת. האם כבר קיבלת?)
    זה ידוע שבנות הן המאהבות של האבא, ובנים של האמא. לאמא שלי שלושה בנים, תארי לך…

    גיא-
    אני חייב לציין כי "פרחת מהקן" נשמע הרבה יותר טוב מה-"זרקו אותך מהאתר" של שלומי. האמת היא שפשוט עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות ולא משנה עכשיו ה-למה (של נועה). כמו שרבי נחמן אוהב לכתוב על סטיקרים שלו- "הכל לטובה". גם אני מאמין בזה. בכל מקרה, אחרי 20 שבועות במושבה חופשית – את שלב הגזים כבר סיימתי. עכשיו קצת רגיעה. עוד מעט זה השיניים… :-)

    גלי מנדל-
    וולקאם גם לך. מחר על הבוקר מדביק לאביב בוסה על הפה ואומר לה שזה ממך. תודה!

    Rotem-
    איך אומרים בהולנדית – איזה כיף שאת פה ותודה על הפרגון?

    צוף –
    נו אז הסתדרתם! לכל אחד מכם יש מאהב קטן. לך יש נועם ולעופר יש את עומר. סוגרים ת'בסטה או מביאים עוד ילד? אם אני לא טועה, פעם אמרת לי שאת רוצה 4. עם ילדים מהממים כמו שלכם, הייתי עושה עשירייה :-)

    לילה טוב.

  16. מאת הדס ואעקנין:

    עדיין לא קיבלתי את הספרים שבטח צריכים להגיע דרך הדואר הרשום, אבל בגלל החג נראה לי זה מתעקב או משהו..
    ולאבא שלי יש שלוש בנות, תאר לך..

  17. איזה קטעים הדס! שלוש בנות הא..?
    אני מתאר לעצמי את חשבון הטלפון :-)
    אפרופו התרנגול הגאה של עליזה – אבא שלך הוא אשכרה מלך הלול.
    ואמא שלי המלכה – אחרי שלושה בנים קיבלה 7 נכדות (אחת עוד בדרך). ורק לפני חודש נולד מעיין הגברבר. תארי לך… 8-)

  18. מאת גלי מנדל:

    אייל, הסטיקר המלא של נחמן מאומן זה "תן חיוך, הכל לטובה"
    אז אני מזכירה לך גם לחייך
    נחמן לא טועה, באמת הכל לטובה!

  19. מאת הדס ואעקנין:

    חשבון הטלפון לא קטן בכלל!
    אתה לא מבין איזה מלך הוא בבית:-)

    כיף למעיין הוא בטח המלך בין כל הנכדות !!

  20. מאת ניבניב:

    קודם כל, הללויה – סוף סוף חופש מה"מושבה החופשית" :-)

    לגבי הבלוג – ממש מצחיק עד כמה זה נכון….
    אני בטוח שכמה מההורים הצעירים ברי המזל לא מבינים על מה הרעש והמהומה,
    מה הסיפור להכנס להריון ?!
    אז חכו חכו, ואם זה לא יבוא בילד השני, אז בשלישי !
    אז רק אאחל לכל הקוראים שתמיד תהיה להם "עבודה" עם סיפוק בצידה.

  21. מאת Lindy:

    אייל יקר,

    היה כיף גדול לקרוא אותך! כתוב נהדר ובהומור רב.

    חג שמח לך ולכל יקירך.

    לינדי :)

  22. מאת ד"ר יוסי מנקס:

    קלעת בול למתרחש בעולם של מתכנני ההריון ,ומי כמוני שומע על "חוויות" אלו מזוגות רבים. : זו דרכו של עולם ורגישותך הפנימית ,המחשבתית והאנושית רק מחזקות תחושות אלו …
    לידידי המופלא
    חג שמח לכוווולכם
    שלכם כתמיד
    ואפילו אוהב
    יוסי

  23. מאת גל אביב:

    איילוס איזה כייף לקרוא אותך כאן ,נינוח משהו,ובמפתיע בעל ידע רב בתחום הפוריות ביוץ ועליית החום אבל מה נסגר עם האנורקסיות והבקיני?
    נשמח לקבל תור אייל עמית בכל שבוע בבית שלך באתר שלך כמה נכון
    שולחת אהבה סי יווו 9 בבוקר ג'חנון כבר מחכים
    גל

  24. בהצלחה נשמה יפה
    מהפידלים (זוללי השווארמות)

  25. מאת תמר:

    היי איילו…
    איזה סרטון מקסים יובלי צחקה לאללה….
    אצלנו זה דווקא היה שונה שני הקטנטנים אמרו בגיל 6-7 חודשים אמא.
    יובלי אמרה אומה ואחרי כחודשיים אמרה אבא… בהתחלה היא לחשה אבא…..
    ומעייני אמר אמה….ואחרי הרבה זמן אמר אבא. היום לפעמים הוא קורא לי אבא
    אחלה טור. כמה כיף לקרוא . מאיפה הידע??….למדתי פה דברים חדשים..
    נשיקות

  26. אבירם –
    תמסור ד"ש חם למערתים הא?!

    תמר, אבן חמה ויקרה –
    שמעתי כבר על מיקרים "חריגים" כאלה. יש לנו חברים שהמילה הראשונה של הילד שלהם הייתה…
    גזר!
    אשכרה גזר. הכתום הזה שאוכלים :-)
    הידע שלי… מן אללה!
    נשיקות בובה
    8-)

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לאייל עמית