הטור של אייל עמית (67): אקדח לתוך הראש

מספר הצפיות בטור:915

דף ראשי טורים קודמים | הרשם כחבר מוזה הוצאה לאור | הספרים של אייל | פייסבוק |

השנה 1999, אני בן 24, בדיוק השתחררתי משירות קבע, הטיול הגדול לדרום אמריקה, כרטיס טיסה פתוח לשנה. ארגנטינה וצ'ילה כבר מאחורי, הקרנבל בברזיל בדיוק הסתיים, אני מטייל לבד ובמלון שישנתי בו שמעתי מאיזה מקומי על תצוגת אופנה מטורפת שמתקיימת אחת לשנה ברחוב ראשי בריו דה ג'נירו. קניון גדול שנשפכים ממנו אלפי דוגמניות שצועדות ברחוב ומציגות את הקולקציות החדשות על גופם העירום ברובו. אין דברים כאלה. אין. במיוחד אם אתה בן 24 וזו הפעם הראשונה שלך בחיים בחו"ל! צילמנו מכל זווית אפשרית. אז עוד היו פילמים. צילמתי 3.5 פילמים. זה נחשב מלאאאאא באותם ימים שעוד היינו מפתחים תמונות ומורידים על זה ים של כסף על חשבון הכסף של הטיול.
השעה 8 בערב, החיוך מאוזן לאוזן, מסוממים לגמרי מישבנים ופיטמות ברזילאיות עלינו לאוטובוס המקומי, קו 434, חוף קופה קבאנה, בדרכנו חזרה למלון ויטוריה, אני יושב עם עוד שלושה חברים ישראליים. פתאום, שלושה ברזילאים שחורים גדולים ומפחידים נעמדים, אחד מהם שולף אקדח, מרים אותו גבוה באוויר ודורך אותו. לאט. שנראה שזה לא צעצוע. זה אמיתי. וזה לא סתם אמיתי, זה פאקינג שוד! "גיב דה מאני!!!" אחד מהם צועק באנגלית משובשת ומתחיל להפשיט אותנו. חגורות כסף, מצלמות, כל מה שהיה עלינו. הם ידעו בדיוק איפה לחפש. האוטובוס מלא אנשים. השודדים לא רעולי פנים. בברזיל זה הפוך, כולם יכולים לראות אותם, אבל אף אחד לא מסתכל. הנהג הממשיך בנסיעה כרגיל וכולם מכסים לעצמם את העיניים כדי שהשודד לא יראה שמישהו מסתכל עליו. אם מישהו רק יעיז להוריד את הידיים ולהסתכל הוא חוטף כדור בראש בלי להתבלבל בכלל. האצבע על ההדק מאוד קלה בברזיל (אם ראיתם את הסרט "עיר האלוהים"). המומים לגמרי ועם ידיים למעלה באוויר שיתפנו פעולה ולא התנגדנו. כנראה שההורמונים מתצוגת האופנה עוד שטפו לי את המוח וכמו אדיוט ביקשתי מהשודד שישאיר לי לפחות את הפילמים.. השודד שלא הבין מילה בספרדית (בברזיל מדברים פורטוגזית) חשב שאני מתנגד ומשך את המצלמה בכוח. השודד מאחור עם האקדח דפק שלושה צעדים קדימה ועם מבט של רצח בעיניים הכניס לי את האקדח לתוך המצח. זהו. פה הכל נגמר. חושך. הכל נהיה שחור פתאום. הנה המוח שלי מתפזר על תקרת האוטובוס.
גם אני הייתי בצבא, הנשק לא זר לי וכמו כולם יריתי במטווחים… זה לא משנה, כשמצמידים לך אקדח אמיתי לתוך הראש ומאחוריו זוג עיניים שטניות… הנשימה נעתקת, הלב מפסיק לפעום, חושך בעיניים. הסוף.
ואז אחד מהם עשה עם האצבעות סימן לנהג. הנהג עצר בצד, פתח את הדלת ושלושתם ירדו. תודה לאל אני עדיין בחיים. השודדים לא רצו, לא ברחו, המצלמות על הכתף, האקדח ביד, עושים את דרכם לאוטובוס הבא. אנחנו מסתכלים עליהם המומים, כל האנשים באוטובוס עוד מכסים לעצמם את העיניים. ואז האוטובוס ממשיך. שקט דממה. אף אחד לא מסתכל עלינו, שחלילה לא נבקש עזרה או משהו. כלום, אנחנו לא קיימים. לא ראינו כלום, לא שמענו כלום, תעזבו אותנו בשקט.
שלושה ימים לא יצאתי מהמלון. פוסט טראומה הארד קור. בשלושה ימים האלה, כתבתי סיפור. קראו לו "צבע בכחול וזרוק לים". סיפור שאיפשר לי לעבד ולהוציא החוצה את התראומה. ממש תרפיה עצמית. סיפור שאיפשר לי להמשיך בטיול ולא לחזור הביתה. את הסיפור הזה סיפרתי לאנשים במלון. אמרו לי שאני כותב יפה. אז כתבתי. כתבתי וכתבתי ומבלי שהבנתי מה קורה, נולד הסופר ומספר הסיפורים שבתוכי. במשך שבעת חודשי הטיול שלי כתבתי. ביום כתבתי ובערב דפקתי על דלתות של גסטהאוסים שאני בכלל לא ישן בהם ורק חיפשתי חבורות של מטיילים לספר להם סיפורים.
15 שנה עברו מאז. לכתוב ולספר סיפורים אף פעם לא הפסקתי. עד היום לפני כל הופעה, גדולה, קטנה, זה לא משנה, אני יושב בשקט עם עצמי, נזכר בשוד, נזכר איך התחלתי, מודה על המתנה הגדולה שקיבלתי מהשודד ומזכיר לעצמי למה בכלל אני עושה את זה וכמה כוח הסיפורים שלי נותנים ל"מטיילים" אחרים פה בעולם הזה. אני לוקח נשימה גדולה, דופק על דלת הגסטהאוס ונכנס פנימה לספר סיפורים. סיפורים מצחיקים, סיפורים מרגשים, סיפורים מהחיים, סיפורים שבשום פנים ואופן לא ישאירו אתכם אדישים!

אם גם לכם בא להתארח בגסטהאוס הזה.. שריינו התאריך: מוצ"ש 5.7.14  21:00 בתיאטרון הידית פרדס חנה.

לדף האירוע בפייסבוק ופרטים נוספים לחצו כאן>>

משחקי המונדיאל כבר כאן ובחודש הקרוב מליארדים מסביב לעולם הולכים להדבק למסכים. אם יתחשק לכם (ובעיקר לכן הבנות) להתאוורר קצת, לברוח מהבית ולהחליף את הפיצוחים המלוחים בסיפורים חזקים ומאוד מאוד מצחיקים… ראו עצמכם מוזמנים! לטובת אלה שלא רוצים לפספס אף משחק (הראשון ב19:00, השני ב23:00) המופע יתחיל ב21:00 בדיוק!

מוצ"ש 5.7.14 תיאטרון הידית פרדס חנה 21:00 בדיוק! (פתיחת דלתות 8:45)
כרטיסים 50ש"ח
בטלפון:-5301381
או באינטרנט: http://tinyurl.com/k57qe9y

עכשיו!!!!!
סיפורים מצחיקים, סיפורים מרגשים, סיפורים מהחיים,
סיפורים שבשום פנים ואופן לא ישאירו אתכם אדישים!

 

 

לפני חודש התראיינתי למקומון כל הפרדס, סיפרתי את הסיפור שלי, על השוד, על המופע סיפורים ועל בכלל…  אם הפונט קטן מדי על המסך שלכם, תלחצו על כל תמונה פעמיים להגדלה.

 

 

 

 

באהבה ותודה
אייל ;-)

 

 

 

דף ראשי טורים קודמים | הרשם כחבר מוזה הוצאה לאור | הספרים של אייל | פייסבוק |

Comments

מספר התגובות

Powered by Facebook Comments

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לאייל עמית