(62) הטור של אייל עמית: הבטחות או לא להיות!

מספר הצפיות בטור:4948

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה | לרכישת הספרים של אייל עמית

.

.

מי לא מכיר את הסצנה הזאת. אולי שליש מהסרטים ההוליוודיים העוסקים ביחסים במשפחה, עושים בה שימוש:

חוץ, צהריים, מגרש בייסבול עירוני:

ילד חמוד ומתוק עם קסדה ענקית על ראשו ומחבט עץ בידו, שולח מבטים אומללים אל עבר הקהל ומחפש שוב ושוב את אבא שלו. המשחק נגמר. כולם כבר הולכים הביתה. חושך בחוץ. הילד יושב לבדו על שפת מדרכה ומחכה שמישהו יועיל בטובו לקחת אותו. הלב נשבר לרסיסים.

אז כן, גם אני מכיר את הסצנה הזאת היטב, ועוד לפני שהבאתי ילדים לעולם הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה אבא כזה.

"הלו…"

"הי אירית,"

"מה קורה, אייל?"

"איזה סרט, את לא מאמינה!"

"מה קרה???"

פנים, 14:50, מעלית סטנדרטית בבניין משרדים:

אבא עצבני שהבטיח לבתו בת השש שיגיע להופעת בלט שלה, עומד לבדו, בחושך מוחלט, תקוע בין הקומה השנייה לראשונה, לא מאמין שזה קורה לו, מחפש זווית עם הסלולר שבה יש קליטה.

"אירית, המעלית נתקעה. אני תקוע פה במעלית!!!"

"אני לא מאמינה, זה אתה שם? תקשיבו, זה אייל עמית!!! הוא תקוע במעלית.."

השיחה מתנתקת. לפחות אני יודע שהמסר עבר. ליתר בטחון אני מתקשר גם לעמית.

תוך עשרים שניות כל המשרד בחוץ. חגיגה במסדרון. כולם עומדים מאחורי הדלת ומנסים להבין איפה אני.

בינתיים אני מצליח לפתוח עם הרגל את הדלת הפנימית. מה שלא עובד עם כוח, עובד עם יותר כוח. אני מנסה לפתוח גם את הדלת החיצונית. אין מצב, הדלת נעולה.

"אייל, אתה לבד שם?" שואלת אותי סיוון.

"כן, רק אני ואלוהים," אני עונה בחצי חיוך.

"יש לך אוויר?"

"כן, כן, הכל בסדר מותק."

"ויש לך שם אור או חושך?"

"חושך."

"אוי, איזה מסכן…"

מה מסכן? מה מסכן? אני חושב לעצמי, מסכנה הבת שלי!!! היא כבר כמעט חודש מדברת על ההופעה הזאת, מפנטזת על הרגע שאבוא ואראה אותה רוקדת. אכפת לה שאבא שלה תקוע עכשיו במעלית? היא רק רוצה שאהיה שם בשבילה, שאוכל לשלוח לה נשיקות באוויר, שאחבק אותה חזק ואגיד לה כמה אני אוהב אותה.

פתאום אני רואה קצה של פלייר. מישהו דחף פלייר בחריץ של הדלת.

"אייל, התקשרנו למכבה אש. אתה שומע, מכבה אש בדרך!" מודיע לי היו"ר של החברה. אלוהים אדירים, אני דופק את הראש בדלת, שאלוהים יעזור לי. לא מספיק שיצאתי מוקדם מהמשרד, לא מספיק ששלפתי את כולם מאמצע מישיבה חשובה, אני חדש במשרד הזה!!! רק התחלתי לעבוד!!! כולי עוד ירוק וצעיר, בקושי מכירים אותי וכבר שולחים לי מכבי אש!!! ועוד היו"ר של החברה מודיע לי את זה!!! שאלוהים יעזור לי.

ואלוהים… אלוהים לקח לעצמו את הזמן. בינתיים אני ממשיך להיאבק בדלת. מבחוץ זה בטח לא היה מראה מלבב… אני שומע צחוקים. גם אני צוחק. נו, רבאכ, מה עוד אפשר לעשות?

"אייל, אתה בסדר?" אני פתאום שומע את קולו של המנכ"ל. גם הוא שם בחוץ. כולם שם בחוץ!

"כן, כן, אני בסדר גמור," אני עונה מבעד לחריץ אור של הדלת החיצונית וממשיך לנסות לפתוח אותה. הדלת לא זזה.

"עזוב את הדלת, צריך לחכות למכבי אש," הוא צועק לי. אם הוא רק היה יודע למי הוא אומר את זה… זה לא שיש לי משהו נגד מכבי אש חלילה, פשוט לא ממש אוהב את העובדה שמכבי אש בדרך אלי, לחלץ אותי, בטח לא אחרי שנשרף לי הבית.

"את יודעת, אני פעם נתקעתי פה במעלית חמישים דקות," אני שומע את קולה של הפקידה מהמשרד לידנו, מספרת לחברה שלה.

"באמת???" שואלת החברה, שוכחת לגמרי מהעובדה שאני שומע אותם.

למזלי, עברו "רק" 25 דקות.

פתאום נדלק האור.

המעלית משמיעה קולות.

הדלת הפנימית נסגרת והמעלית מתחילה לרדת.

המעלית עוצרת.

הדלת נפתחת.

קומת קרקע נפרשת מול עיניי.

אני יוצא החוצה ושולח מבט לקומות העליונות.

שלושים זוגות עיניים מסתכלות עלי.

אני מסתכל עליהם בחזרה.

"התקשרנו לחברה של המעליות!" צועקת לי מישהי מלמעלה.

"יופי," אני עונה לה ומוסיף "תגידי להם שאמא שלהם זונה!"

פנים, 16:30, סטודיו לריקוד:

אבא גאה שולח נשיקות באוויר לבת היפה והמהממת שלו. הוא מצלם אותה מכל זווית, מנשק, מחבק ומועך אותה מרוב אהבה.

את ההבטחה שלי קיימתי.

.

אביב עמית

טפו חמסה שום בצל על הילדה הכי מהממת בעולם :-)

.

.

מטורף לגמרי!!! סרטון של 3 דקות בהילוך מהיר. בן אדם שנלכד 41 שעות במעלית מתועד במצלמות אבטחה. אמיתי לגמרי!

.

.

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה | לרכישת הספרים של אייל עמית

Comments

מספר התגובות

Powered by Facebook Comments

תגים: , , ,

11 תגובות לפוסט "(62) הטור של אייל עמית: הבטחות או לא להיות!"

  1. מאת המשהי מלמעלה:

    מסרתי להם, לאלה מחברת המעליות, את ה"תודה" שלך על החילוץ.
    מסתבר שהטכנאי שם, שהפסיד את הבלט של הבת שלו – בשביל לחלץ אותך לא הבין למה קילת אותו..

    אולי קוראים לזה עצבים
    אולי קוראים לזה קלסטרופוביה,
    אולי קוראים לזה מזל רע,
    אולי קוראים לזה חוסר הבנה של המציאות,
    אולי קוראים לזה שיחרור,
    אולי זה בכלל היה זובור לעובד הצעיר בחברה.

    משהו בכל הסיפור שקרה לך פיספסת. גם אם הספקת לבלט.

  2. מאת אירית:

    אני בטוחה שאתה אבא מהמם !!!!אתה איש מקסים ואני ממש שמחה שאתה איתנו. שיהיו לכם הרבה רגעי נחת עם הילדים.

  3. מאת ניר:

    אחחחח…איילי….אין אבאים כמוך :) ))…..לפחות לא נתקעת במעלית עם כפכפי אצבע :) )))

  4. מאת uri:

    אחי באמת נשרף לך הבית? איך זה קרה?

  5. המישהי מלמעלה,
    אף טכנאי לא הגיע (נראה לך שהייתי "מברך" ככה מישהו שבא לחלץ אותי?)
    הם אפילו לא היו בכיוון של להגיע, לכן התקשרו למכבי האש…
    בסופו של דבר חזר החשמל והמעלית התחילה לעבוד מעצמה.

    אורי, אכן הבית נשרף, למעשה כל הבניין. יש קישור לפוסט הזה למעלה בכחול.

    יאללה, חייב לעוף. תודה על התגובות.

  6. מאת מורן:

    אני לא מאמינה שזאת אביבי, אשכרה לא זיהיתי אותה… שערוריות איך שעדיין לא ניפגשנו כל כך הרבה זמן….
    איזה סיפור, רק לך קורים הדברים האלה, ואתה יודע למה??? כדיי שיהיה לך חומר לכתוב עליו פוסט… כי אם זה לא היה קורה היה קורה משהו אחר. לפחות סוף טוב הכל טוב….
    חיבוק ענק יא מהמם, נשיקות לאישה ולשני הקטנים עצומים
    :-)

  7. מאת המשהי מלמטה:

    אלללא יסטור מה עבר על המסכן ההוא במעלית 41 שעות…..
    חבל שהוא לא עשה קצת יוגה.

  8. מאת nir:

    ADIR!!!!! like the story (:

  9. מאת Miki:

    You are an amazing dad.

  10. מאת ענת:

    הגעת, בטח שהגעת! והיא אכן אחת המהממות אם לא ה'.. (טוב היא וחברה הזאת שלה שדבוקות אחת לשניה..)

  11. מאת נעמה:

    להיתקע 41 שעות במעלית!!! איזה סיוט!!!
    מסקרן אותי מאוד לדעת מה קורה עם האיש הזה היום. מישהו אולי יודע?
    ואתה אייל, לא מכירה אותך אישית, רק את הספרים הטורים המרתקים שלך, אני בטוחה ומשוכנעת שאתה אבא מדהים!

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לאייל עמית