(53) הטור של אייל עמית: אבאאאא, אני רעב!!!

מספר הצפיות בטור:6168

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה | לרכישת הספרים של אייל עמית

צביקה ורועי, אבא ובן, חברים מהארץ שבאו לפגוש אותי ברישיקש. שמרתי להם חדר בבנדרי סוויס קוטג', בקומה השלישית של המלון, נוף עוצר נשימה שממש קשה להוריד ממנו את העיניים, אפשר לראות משם את הגנגס, מפלח את העיר לשניים, זורם בעוצמה בין שורות האשרמים והמקדשים.

סיפור על ילד בן שבע שיצא עם אבא שלו לטייל בהודו. סיפור בן שבע שנים בדיוק.


צולם אמש בתאטרון הידית – ערב במה פתוחה. צילום: אבירם פ.

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה | לרכישת הספרים של אייל עמית

Comments

מספר התגובות

Powered by Facebook Comments

תגים: , , , ,

24 תגובות לפוסט "(53) הטור של אייל עמית: אבאאאא, אני רעב!!!"

  1. מאת Pini:

    וואלה מגניב,

    אני מת על חו"ל אבל לפעמים ילדים יכולים מזה להוציא את המיץ.
    קצת חופש לפעמים זה חובה!!

  2. מאת פרדסחנאית:

    גדול! גדול! גדול!
    עוד, אייל, עוד!!!!!!!!!!!!!!!!!

  3. מאת אבירם:

    אחי היקר,
    תודה על ההזמנה אתמול, היה ענק.
    אתה, ההיא עם האף, ההוא עם השיניים, המראיינת…
    הגעתי בשלבי ניקור מתקדמים, יצאתי קרוע מצחוק
    נתראה שם חודש הבא!

  4. מאת עדי:

    איזה צביקה זה, צביקה משקפשים?
    אחלה סיפור
    כיף לשמוע אותך זה לגמרי אחרת מלקרוא אותך.
    יאללה, מתי אתה לוקח את אביב ומעיין להודו? תזהר רק שלא יישב מולך מישהו במסעדה המום ומהופנט , יכתוב עליכם סיפור ויקריא אותו באיזו במה פתוחה ויעלה אותו לבלוג… חחחח… הלוואי עלי.

  5. מאת nivniv:

    מעולה !
    מגניב הקונספט של ערב במה פתוחה. איפה זה ?
    ובשביל הצילומים של הפעם הבאה…. תביא אתך מנורה נוספת מהבית :-)

  6. מאת טליה:

    הורסססססססססססססססס. אתה. אתה הורס

  7. מאת עידית:

    רועי בטח גדל מילד מיוחד לנער מיוחד..לא בגלל שהיה עם אבא שלו בהודו אלא בגלל האבא שראה חשיבות לנסע עם ילד בן 7 ( שבטוח זוכר הכל) למקום שונה/ מיוחד/ אחר .. בעולם.. מעניין איפה הם היו מאז…

  8. מאת ניר:

    חולה על איך שאתה מספר סיפור :) אלוףףףףףףףף

  9. מאת תמי בר:

    שלחתי את הלינק לכל חברותיי הגננות והסייעות בע"מ, תחת הכותרת…." ככה עושים את זה" !!! ( תלמדו, תפנימו ותיישמו!!!)………גדול מהחיים :-)

  10. מאת יובל:

    "מה נעים לאב לשבת בשולחן בנו. דומה הדבר להנאתו של איש הנח בצל אילן שנטע."
    - וולטר סקוט

  11. מאת מורן:

    יאללה איתך, תמיד כיף ומרגש מחדש..
    כאילו שזה אף פעם לא מספיק…
    כמה החזרת אותי לימי הודו, לשבת להסתכל על ההורים המגניבים האלה שמאפשרים לילדים שלהם לרוץ ערומים על החוף, לעוף על החיים…. הלוואי עליי עדיין להגשים את החלום הזה…
    אמן!!!!!
    תודה מותק שהזכרת לי אותו
    לילה מהמם

  12. מאת גילת:

    ממש, אבל ממש, חמוד. גם דניאל ראה אותך וחושב כך. מזל שיש לנו פה את הבמה הפתוחה. חבל לא אמרת, היינו באים!!

  13. מאת גלי:

    איש מלא הפתעות אתה אייל. בכל פעם מחדש. הסיפור מרגש ומקסים אך ההגשה שלך היא זו שעושה אותו.
    גם לי בא עכשיו קינוח…

  14. פיני –
    ברוך הבא לטור. כמה ילדים יש לך?

    אבירם –
    המראיינת!!!!!! אל אלוהים שבשמיים, מה זה היה הדבר המדהים הזה?!?!?!?!?! בחיים שלי לא ראיתי כזה משחק מושלם (ויסלחו לי כל חברי השחקנים המוכשרים והמהממים שקוראים את הטור הזה). איזה משחק, איזה ביצוע, איזו חפירה עמוקה בתוח הגזע של המוח. פשוט מדהימות השתיים האלה!!!!! לקח לי המון זמן להירגע מהקטע הזה. מזל שעלתה הרקדנית בטן וניקתה קצת את המוח, אחרת הייתי כבר מתקשר לאמבולנס. איזה סרט, יא אלוהים. המראיינת!!!!!!!!!!!!!!!! קטע בלתי נשכח!!!!!
    ותודה אחי על הצילום :-)

    עדי –
    אכן כן. הוא ולא אחר. צביקה משקפשים! אם כי עכשיו יותר נכון לכנותו צביקה – או פי טי
    "כי אופטיקה קונים היום באינטרנט!"
    http://www.opt.co.il/default.asp
    :-)
    וכן, החיים הם סרט וכל בן אדם הוא סיפור. יום יבוא ואספר גם את הסיפור שלך. תזהרי! חחחח…. :-)

    nivniv-
    הבמה הפתוחה מתקיימת מדי חודש (בד"כ ביום שלישי האחרון של החודש) בתיאטרון הידית, פרדס חנה. הנה האתר שלהם:
    http://hayadit5.goop.co.il/Web/
    ובשביל הצילומים של הפעם הבאה…. אני מתקשר למי שבאמת מבין תאורה –
    http://www.artlight.co.il
    :-)

    טליה –
    קבלי את התנצלותי הכנה. מה שהרסתי… אתקן! אני מבטיח.
    חחחח… תודה מותק.

    עידית –
    אני קצת משוחד, אבל רועי באמת נער מיוחד מאוד. אבל מ-א-ו-ד!!! אבא ואמא שלו לא פחות!

    תמי בר –
    תודה מותק. אני מעריך את זה מאוד. באותה הזדמנות, ספרי גם לחברותייך הגננות והסייעות על המופע שלי לגיל הרך 3-5…. מהו הצליל שלי….

    יובל –
    ציטוט מקסים! חסרת לי… איפה נעלמת?

    מורן –
    זוכרת את לירי (אמא של עדן) מגנאננדה? חפשי אותה בפייסבוק ואז תראי מה זה הורים מגניבים באמת. כנסי לאלבום תמונות שלהם. את מתה!!!!!!

    גילת –
    אהובה שכמותך, אם עברתי את "מבחן-דניאל" סימן שמצבי באמת טוב. יא אללה שלכם, מתי כבר תמצאו זמן בשבילנו????
    הסירי דאגה מלבך, בבמה הבאה את מקבלת ממני תזכורת :-)

  15. מאת צביקה:

    אייל יקירי
    עכשיו כשיבשו דמעותי המתרגשות אני מודה לאל על החן והחסד שעשה עימדי על ילדים מקסימים וחברים אוהבים ולך איילון שאתה מקור אור מפיץ אהבה רואה את הטוב באדם ובכישרון מעביר אותו לסיפורים שנוגעים. ולעידית ולכולם רועי הפך מילד מיוחד לנער מקסים והעולם שאני רואה דרכו גם.

  16. מאת מדלן:

    לטייל עם ילדים במזרח. זה נושא מוכר ונוסטלגי.
    נהנתי מהסיפור . עד עכשיו דמיינתי את קולך המספר את הסיפורים ועכשיו
    גם שמעתי ואני מוכרחה לומר שאתה כותב כמו שאתה נשמע . מעולה.

  17. מאת נטע:

    סיפור מהמם ואתה מהמם אבל כמו שאתה יודע את הסיפור על "הסדין הלבן" שלך אני הכי אוהבת http://blog.muzza.co.il/?p=63
    ועוד משפט לסיום, הפעם לצביקה אבא של רועי – אנחנו לא מכירים אבל גם אני חושבת שאתה מלך. גם על זה שלקחת את רועי להודו וגם על תגובתך פה לאייל – מקור אור מפיץ אהבה רואה את הטוב באדם ובכישרון מעביר אותו לסיפורים שנוגעים. פשוט מקסים!

  18. צביקון מלך, איש יקר ואהוב, אם יש דבר אחד שהייתי רוצה עכשיו יותר מכל, זה לשבת אתך ועם רועי בבנדרי סויס קוטג' ולהמתין שלוש שעות לצלחת צ'יפס. חמש שעות, עשר שעות, למי אכפת. את הימים המופלאים אתכם ברישיקש לא אשכח לעולמים. את העיניים הקורנות, המאושרות והסופגות-כל-רגע של רועי ושלא לדבר על החיוך מאוזן לאוזן שקישט לך את הפנים מבוקר ועד ליל.
    צביקה ורועי, אבא ובן, העמיסו תיק מלא במבות וביסלי ונסעו לטייל בהודו. כן כן, אחי היקר, אתה השראה גדולה עבורי, מודל לחיקוי והערצה. לומד ממך כל הזמן. תודה על מה שכתבת. ריגשת אותי מאוד. גם אני מודה לאל על החן והחסד שעשה עימדי על שהפגיש בינינו ואיפשר את החברות החזקה והכה משמעותית הזו. אני אוהב אותך, בן אדם. תודה!

    מדלן –
    תודה מותק. לפרגן את בהחלט יודעת. אני לא שוכח את הפרגון שלך אחרי הזכיה של רוני דלומי ורכשת באתר את הספר כושי בלאנטיס. תודה!

    רונית –
    איפה נעלמתם כולכם? לא גלו, לא יעלה, לא כגן… מה נהיה? לרגע חשבתי אני בתיאטרון הלא נכון. מזל הייתה עמליה לפחות :-) נשיקות!

    נטע –
    גמאני הכי אוהב את הסיפור הזה. אני חושב שיצא לי לספר אותו כבר איזה שלושים אלף פעם. תמיד הוא ירגש אותי מחדש. סיפור שתמיד מחזיר אותי הביתה…
    נשיקותתתתתתתתתת

  19. מאת dvorit:

    hey
    just found this site …(googled your name…)q
    loved!!!!!!!!!!!!! "koshi belantis" read it twice on the same day!!!couldnt put it down
    one of the most amazing books ever

    looking forword readind this blug

  20. הי דבורית, תודה רבה וברוכה הבאה לטור. את מוזמנת להירשם כאן
    http://www.muzza.co.il/Default.aspx?tabid=143
    ולקבל ממני מדי שבוע קישור לטור חדש.
    שיהיה אחלה שבוע
    נשיקות
    אייל

  21. מאת נירית:

    כיף לשמוע ולראות אותך. סיפור ממש טוב. הזכיר לי את הימים שהייתי נשלחת לדודה כשההורים נסעו לחו"ל והיו בטוחים שלא אאזכור דבר גם כן…
    הסיפור הזכיר לי את הטור שלך עם המשפחות מרחבי העולם ומה הם אוכלים בשבוע אחד…
    אבאאאא, אני אעב – מקבל פתאום משמעות אחרת:
    http://blog.muzza.co.il/?p=323

  22. מאת גיא:

    ג – ד -ו – ל !!!

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לאייל עמית