(50) הטור של אייל עמית: חוני המעגל

מספר הצפיות בטור:15066

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה | לרכישת הספרים של אייל עמית

 

יום שישי האחרון, שתיים וחצי בלילה, הדי-ג'יי נותן בראש, מסיבת יומולדת 40 של חבר מאביאל, הבייביסיטר התקשרה כבר בחצות, לא הסתדרה עם הקטנצ'יק, הוא לא רוצה לישון, בוכה, רוצה את אמא, ענת מפרגנת, נותנת לי פס, לוקחת את האוטו וחוזרת הביתה, אוכל טוב, שתייה טובה, מוסיקה טובה, אחלה אווירה, בחוץ גשם סופה, מפלים של מים יורדים מהשמיים, מופע ברקים אור קולי עושה לנו שמח, עוד בום ועוד בום והגשם לא מפסיק לרדת, רק הולך ומתחזק, הולך ומתחזק, מדינת מדבר, גשמי מונסון, כדור הארץ השתגע סופית! נשיקות, חיבוקים, עוד כמה איחולים, ואני מתחיל לרוץ בגשם אחרי אריה ומיכל, הכביש מוצף, נהרות של מים, קליק זריז על השלט, האורות של האוטו מהבהבים, אריה עוקר את הבוסטר של הילד ומפנה לי מקום מאחור, אני קופץ פנימה וטורק אחרי את הדלת, הגרביים שלי ספוגות מים, הוא עולה על ההגה ומתניע, הגשם לא מפסיק, מצליף בחוזקה על גג המכונית, אדים סמיכים מכסים את השמשות, לא רואים כלום, הווישרים בפול פאואר, מנסים לסלק את המים, אך לא עומדים בעומס, מיכל מכוונת את המזגן לפרונט, רוח סינטטית חמה מנתקת אותנו מהמתרחש בחוץ, בולעת באיטיות את האדים על השמשות ועוטפת אותנו בבועה חמימה שכולה טוב.

"ואללה חבר'ה, תודה על הטרמפ," אני עדיין מצטמרר מהקור ומנער את הראש כמו כלב פרוותי שזה עתה יצא מהמים. טיזים של מים מתנפצים על השמשה לידי.

"בכיף, אח שלי," אריה מחייך מהמראה הקידמית ויוצא לדרך.

גשם זלעפות, חושך מצרים, אין נפש חיה ברחובות, מיכל מנווטת, אריה מסובב את ההגה, ימינה, שמאלה, שמאלה, ימינה, הכביש מכוסה בוץ ואבנים, פתאום הצפה, אי אפשר לעבור, מיכל מודאגת, אריה מרגיע, לוחץ בבטחון על הגז ומעביר אותנו לצד השני, כולם מבסוטים, עוד ימינה, עוד שמאלה והנה אנחנו על דרך הנדיב, אחד מקטעי הכביש הכי יפים בארץ, דרך מרגשת שתמיד עושה לי טוב, מצפון לדרום, מדרום לצפון, בלילה, ביום, תמיד כשאני עובר שם חיוך ענק עולה לי על הפנים.

"בוא'נה, קלטו מה קורה פה!!!" אני מצביע על הכביש בהלם, כאילו שמיכל ואריה לא ראו זאת לפני. כל הכביש מכוסה כפות דקלים כאילו סופת טורנדו עברה כאן וכיסחה את העצים.

"זה מטורף לגמרי!!!" אני מוסיף דרמה לאירוע, כאילו שחסר גם ככה.

האוטו על עשרים קמ"ש, אריה מזגזג בין סלעי הסחף וגוויות הדקלים הפזורות מכל עבר, לרגעים ארוכים דממה באוטו, איש לא מדבר עכשיו, כל מי שמכיר את הדרך הזאת היה מתבאס לראותה כך.

"איזה קטע גדול! תראו את האיש הזה!!!" אריה מסב לפתע את תשומת ליבנו ומצביע על ברנש תמהוני לבוש מגפיים ומעיל-גשם צהוב של כבאים, המתהלך באקסטזה על הכיכר מולנו, פושט את ידיו למרומים, צוחק בקול, ממלמל לעצמו דברים ומקיף במעגלים את עמוד התאורה שבמרכזו.

"הוא מג'נון לגמרי!" אני מפרש בפשטות את אשר רואות עיני. גשם מבול, רוח מטורפת, רק משוגע היה מוציא את אפו החוצה ביום שכזה.

"אחחח, פרדס-חנה פרדס-חנה! אתם מבינים, זאת פרדס-חנה!" נאנח אריה בכסאו, מתמוגג מרוב אושר. אני לא מבין מדוע ההתרגשות הגדולה. בסה"כ שיכור אומלל שירד קצת מהפסים. אבל מה עושה פה הניידת? סיטואציה קצת הזויה – ניידת משטרה עם צ'קלקות מהבהבות, ובתוכה זוג שוטרים שרק יושבים ומסתכלים על הברנש ולא עושים דבר. לא עוצרים אותו, לא נוגעים בו, אפילו לא מדברים איתו, רק מאפשרים לו לעשות את מה שהוא עושה ולסיים באין מפריע את מה שהתחיל.

"הוא מוריד את הגשם!!!" מסביר אריה בהתרגשות ומקיף את הכיכר מימין, "אתם לא רואים? האיש הזה משוכנע באמונה שלימה שהוא מוריד עכשיו את הגשם הזה! מבחינתו הוא ימשיך להסתובב פה כל הלילה מסביב לעמוד הזה עם הידיים למעלה. הוא אחראי לגשם הזה, הוא זה שמוריד אותו עכשיו."

אריה פותח את החלון, מפלים של גשם זורמים לקבינה, "תודה, בן אדם, תודה לך!!!!!" הוא צועק לברנש התמהוני ומיכל מצטרפת אליו. אני בהלם מוחלט, מוקסם מהרגע, מהופנט על העיניים הזורחות של אותו איש חדור אמונה שזקנו ספוג המים שיווה לו לרגע מראה של דמות תנ"כית קדושה. הברנש התמהוני לא עוצר לרגע, רק צועק אלינו באקסטזה, עם חיוך גדול של שמחה, קורן מרוב אושר, ממשיך להתהלך במעגלים כשידיו פרושות למרומים. אין ספק, אמונה זה דבר חזק. לפעמים חזק יותר מהבן אדם עצמו!

"וואללה חבר'ה, תודה על הטרמפ!!!" אני מודה מקרב לב למיכל ואריה כשהרכב עוצר ליד שער ביתי. "אחלה טרמפ הבאתם לי!!!" אני נפרד מהם לשלום ובראשי לא מצליח להפסיק לחשוב על אותו איש חדור אמונה מהכיכר. לא על האיש מכיכר הגשם, אלא על האיש מכיכר רבין!!! זה שבאמונה שלימה הניף את אקדחו ועשה את מה שעשה, בדיוק היום, לפני 14 שנה.

 

כן לשלום, לא לאלימות.

שלום, חבר.

אתה חסר.

מאוד!

 

 

לטורים קודמים | לעמוד הראשי | הרשם כחבר! | למוזה | לרכישת הספרים של אייל עמית

 

 

Comments

מספר התגובות

Powered by Facebook Comments

תגים: ,

21 תגובות לפוסט "(50) הטור של אייל עמית: חוני המעגל"

  1. מאת תמי בר:

    "עשו את הצעד הראשון מתוך אמונה.
    אינכם חייבים לראות את כל גרם המדרגות.
    עשו רק את הצעד הראשון."….(מרטין לותר קינג).

    מבחינתו הוא עשה את הצעד הראשון לצעדים הבאים שיבואו….שאפו עליו..:).

    חורף רטוב וחמים שיהיה לנו.
    בוקר טוב אייל.

  2. מאת טליה:

    איזה שוס במשפט האחרון…אצלך הרעם בא אחרי הגשם….
    לאן אמונה חזקה יכולה לקחת…הא? איפה עובר הגבול הדק שבין אמונה לפנאטיות? בין אמונה שלוקחת למקומות טובים לבין זו שהורסת?

  3. מאת גילת:

    אייל היקר, להפוך את הסערה שהייתה לפואטיקה – זה רק אתה יכול!
    שיהיה לנו בוקר טוב ושמשי!

  4. מאת גלי:

    חזזק ביותר. לאגרוף הזה בבטן שבא בסוף באמת לא ציפיתי הפעם. איך הפכת את הסיפור 180 מעלות במשפט אחד. אמרה טליה נכון – איפה עובר הגבול בין אמונה לפנאטיות? מי יכול למתוח את הקו? ההגיון הבריא? המצפון אולי? אבל מה קורה כשאמונה מעורת את ההגיון ומשכיחה את המצפון…? בעולם חסר גבולות כמו שלנו היום, באמת קשה לענות על השאלה הזו.
    טוב, עם אמונה, בלי אמונה – לפחות יורד גשם!

  5. מאת בינה:

    נו, היית צריך לראות איך ראובן רוקד באקסטזה בגשם הראשון – בלי זקן, בלי ידיים פרושות לשמים ובלי לירות באף אחד. צריך רק שמחת חיים והרבה אמונה בהם.

  6. מאת שלומי:

    והמבקשים להתעמק יפנו לכאן
    http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/maase-2.htm
    ויוכלו להעמיק עד מצולות הדרש וצפונות ההיגד עד כי לא יראו עוד שמים מעל גם לא קרקעית מטה והם אינם עוד צפים גם אינם שוקעים אלא נדים ונעים הנה והנה בסחף המלים וכמות שכפות תמרים שנעקרו ברוח עזה ונשברו מוטחים אל הארץ מפני כוח נסתר שאין רואה כך הסחף לעתים מטיחם מעלה או מטה לאורך שדרת הסוגיה ולא תמיד בנעימים הוא חותם.

    ???!!

  7. מאת ניר:

    בלילות הכי קרים אחוז אדם באמונה
    שימים מאושרים עוד מחכים לו בפינה
    כהשמש מסתתרת ונשארת עננה
    יש סיכוי שהיא חוזרת רק בזכות האמונה

    כל אחד וכל אחת בכל לשון ומדינה
    נפרדים בשם הדת ונפגשים באמונה
    הנוצרי המוסלמי וגם הבן של השכנה
    מקווים לחיות מחר ולהיות באמונה

    כבר אמרו ממזמן שהרצון ניתן בכוונה
    כל הדרך מהלב להשגחה העליונה
    כשלמדנו לדבר את המילה הראשונה
    לא היה דבר אחר הייתה שם רק האמונה
    (שוטי הנבואה)

  8. מאת אינה:

    היי אייל, רציתי להגיד שלמרות שבד"כ אני לא כותבת תגובות, אני נהנית מאוד לקרוא את הטורים המעניניים שלך… לעיתים קרובות אני עושה "מרתון" אחרי שהייתי עסוקה זמן מה וקוראת אפילו 10 ברצף. כל הכבוד לך!
    לא עברה אפילו חצי שנה מאז שחזרתי מניו זילנד ואני לא מפסיקה לרצות לטייל שוב.. אבל טיול ארוך, לא איזה סופ"ש בתורכיה.. מה יהיה???? החיידק הזה לא יעבור לעולם? נכון?
    בינתיים אני עובדת בחברת תיירות וחולמת על שלל הטיולים שאנחנו מציעים בזמן שאני יושבת במשרד ובוהה במגדלי עזריאלי הנשקפים מהחלון..

  9. איל נשמה,
    שמח שנהנית!
    נרטבת, את זה אי אפשר לקחת לך, אבל דע לך שמצבך עוד טוב יחסית:
    אורחת אחת עשתה בסערה רונדלים בכרכור במשך שעתיים, בחיפושים נואשים אחרי כביש 6 דרומה וזוג אחר הגיע מת"א עד אביאל, לא מצא את הבית, נשבר מהמבול (ומזה שלא עניתי בנייד…) וחזר הביתה (פדיחק'ה).
    תודה על התמונות, זה התיעוד היחיד מהאירוע, נשמה כבר אמרתי?

    אבירם

    נ.ב.- מי שכתב "דור שלם דורש שלום" הוא גאון

  10. מאת יובל:

    תמי בר (המגיבה הראשונה), תסלחי לי שאני מעיר לך, אך התגובה שלך מוזרה מאוד. נראה לי לא הבנת כ"כ את הטור. הציטוט שנתת יפה לכשלעצמו, אבל לא ממש מתאים כאן. בטח לא בטור הזה. ועוד להוסיף ולומר "שאפו עליו…" מה בעצם את אומרת כאן? "שאפו ליגאל אמיר שרצח את רבין" ? הרי אייל עושה כאן הקבלה ברורה בין שני אנשי הכיכרות. שני דתיים פנאטיים שבאמת-"עשו את הצעד הראשון מתוך אמונה". אם את אומרת שאפו על הפנאט הראשון, את למעשה גם מצודדת בפנאט השני.

    אייל, טור חזק ביותר. הסיום פשוט מבריק! ועל כך השאפו האמיתי!

  11. מאת אריה:

    גדול!!!
    תיאור מדוייק, שוטף וקולח וגם קצת ציורי של אירוע שקרה באמת.
    זו באמת היתה נסיעה קצת הזויה ומוטרפת בגשם זלעפות,
    אחרי מסיבה מענגת עד עלפון…

    והכי כיף,
    זכינו להכיר אותך אייל. קצת פחות את ענת שברחה מוקדם.

    (ותודה גדולה לאבירם)

    אריה

  12. תמי בר –
    אני מניח שאת מתכוונת לאיש מכיכר הגשם כן? בכל מקרה, אני לא מכיר את הברנש. יכול מאוד להיות שזו לא הפעם הראשונה שלו… המשטרה שעמדה שם בשקט כפי הנראה מכירה כבר את הטיפוס.

    טליה –
    שאלה מצויינת העלת. על הגבול הדק בין אמונה לפנאטיות קמו ונפלו אימפריות לאורך ההיסטוריה.
    כשאת מדברת על אמונה המובילה למקומות טובים ולמקומות הורסים… אני חושב שאין כאן תשובה חד משמעית ותלוי מאוד את מי שואלים.

    גילת –
    איזה כיף שאת פה!

    גלי – אני חושב שזה באמת המצפון. המצפון הוא זה שעושה אותנו אנושיים ומבדיל אותנו ממרבית היצורים החיים בטבע ומראה לנו היכן אותו קו אדום שדיברת עליו. בטור "לציית או לחשוב" (http://blog.muzza.co.il/?p=392) שמתי קישור לסרטון על סטנלי מיליגרם שחקר את עניין המצפון מאוד לעומק. סרט שיכול לתת הסבר טוב כיצד אדם "נורמלי" עשוי בתנאים מסויימים להיפך לנאצי חסר מצפון. סרטון חזק מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    http://www.videosift.com/video/The-Original-Milgram-Experiment-1961

    בינה'לה – איך פספסתי מחזה שכזה. רוב'לה מפזז בגשם… :-) על שמחת חיים והאמונה בהם – יכולים שניכם ללמד את כולנו. אין עליכם! אין!

    שלומי –
    קודם כל לפני הכל אנא הדבק נשיקה מצלצלת לאשתך היפה ותגיד לה שזה ממני. (איך זה שהיא לא מקבלת קישור לטור??? שערוריה!!!)
    וואחד קישור הבאת פה!!! מרתק!!! זה מדהים בכמה אופנים ניתן לפרש סיפור.

    ניר-
    בום אחשלו! איזה שיר יפה זה. שוטי הנבואה… אינשאללה בשנה הבאה מופע האיחוד בקיסריה הבנויה: http://blog.muzza.co.il/?p=674

    אינה –
    איזה כיף! לא שמעתי ממך זמן רב. מאז ששלחת לי תמונה עם הספר בניו זילנד אם אני לא טועה? אכן, עושה רושם שנידבקת במחלת הנוסעים. וירוס חשוך מרפא שתמיד יגרום לך להרים את הראש בכל פעם שמטוס נוסעים יחצה את השמיים מעליך. וירוס קטלני שתמיד ידחק בך לרכוש כרטיס, להעמיס תיק על הגב ולצאת לדרך.
    זה בסדר, את לא לבד! וולקאם טו דה קלאב :-)

    החבר מאביאל-
    יא מ-ש-ו-ג-ע!!!!! איזו מסיבה, איזו הפקה. כל הכבוד בן אדם. רק על אורות ה"בורדל" האדומים אני מביא לכם דוז פואה!
    נרטבתי, אחוש שילינג נרטבתי, אבל כשחם בלב למי אכפת…
    בנוגע לזוג שבא מת"א לאביאל ולא מצאו את הבית ולא תפסו אותך בטלפון ודפקו פרסה וחזרו הביתה… אני הייתי שוקל פיצוי רציני. אולי תעשו עוד מסיבה… :-)
    שמח שאהבתם את התמונות. לגמרי בקטנה. המתנה האמיתית בדרך. מחכה לך חוויה מיוחדת.
    "דור שלם דורש שלום" – זה לא אתה כתבת?

    נ.ב. – תודה על מיכל ואריה :-)

    יובל –
    מה נדלקת? ועוד אתה??? רב-צטט מדופלם. לא רוצה לענות בשמה של תמי. בשביל זה היא כאן…
    בכל מקרה, תודה על הפרגון בסוף, שאפו על השאפו!

    אריה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    יא בן אדם, איזה טרמפ הבאתם לי, יא וולי! כמו שאתה רואה, השאיר עלי רושם חזק ביותר!
    שמח מאוד שיצא לנו להכיר. זכינו גם אנחנו!
    :-)

    נ.ב. – בטרמפ הבא, כשאני אומר לך "עזוב, לא צריך…", אנא התעלם ובו במקום דפוק פרסה וחזור על עקבותך. תמונה או סרט ווידאו בלייב של אותו ברנש בכיכר הגשם היה יכול לבוא פה מה זה טוב עכשיו… נקסט טיים.

  13. מאת נטע:

    הי אייל אני יודעת שאני גרועה ורק לעיתים רחוקות מגיבה לך במייל אבל תדע לך שאני קוראת אותך תמיד ולא מפספסת שום טור. הפעם הייתי חייבת להגיד כמה מילים בפומבי. איך אפשר שלא להתייחס למספר 50? חמישים טורים שבוע אחרי שבוע כל יום רביעי בלי הפסקות כל טור יותר מעניין מקודמו בשביל זה באמת צריך כשרון מיוחד ואתה אייל בורכת!
    רק לידע כללי, חוני המעגל – לדעתי האישית אחד הטורים הכי טובים והכי מבריקים שלך. איך אתה תמיד בסוף מביא אותה בהפוכה. אמרה טליה "אצלך הרעם בא אחרי הגשם" וזה לגמרי מדוייק. אתה תמיד משאיר אותי עם חומר למחשבה בסוף הטור.
    כל מי שמכיר אותך יודע שאתה איש מיוחד שרוצה לעשות טוב לעולם שרוצה לשנות ולהשפיע. אני יכולה לדבר רק בשם עצמי ולהגיד לך שאתה מצליח.
    אז תודה לך וכל הכבוד ומחכה כבר לטור הבא וגם לספר השלישי ושימותו הקנאים
    אשתדל להגיב יותר מעכשיו אני יודעת כמה התגובות חשובות ועושות טוב על הנשמה של הבלוגר.

    ואגב גם אני לא הבנתי את התגובה של תמי בר (???)

  14. מאת Tal:

    I would like to join Neta and say that your columns are beautiful and always leave me with something to think about…
    And this time your column is about ‘belief’ and how strong it is, that it can also lead us to wonderful and disastrous actions.
    These days I cannot stop thinking of moving back to Israel after 5 years in NY and feel that what I miss most is the belief that things will work out. And I actually was touched by what Tami wrote above because I think that your columns bring up a concept and everyone is taken it to their own place. I was actually surprised at the turn-around at the end of the story. I saw in this crazy guy who believe that he bring the rain down a lot of beauty and thought to myself that sometimes you just need to believe.

  15. הי נטע!
    מתנצל על התגובה המאוחרת. הסופ"ש החלטתי לעשות קצת מנוחה מהמחשב…
    תודה על כל הדברים המרגשים שכתבת. כיף שאת פה וכיף גם לדעת שאת עוקבת אחרי הטור. נכון להיום, למעט האנשים המגיבים (כאן או במייל), אין לי דרך לדעת מי נכנס לטור ומי לא, כך שתמיד מרגש ומשמח אותי לראות שמות חדשים בין המגיבים.
    שולח לך טונות של אהבה ושוב תודה

    tal –
    יא רבאכ, חמש שנים עברו כבר מאז שנסעתם???? לא ייאמן איך הזמן עף!!!
    מתוקה שכמותך, בהמשך לתגובתי לנטע, איזה כיף שגם את פה, עוקבת אחר הטור מהצד השני של הכדור. פשוט מרגש!!!
    נושא הטור הוא באמת אמונה. אמונה חזקה. אמונה שיכולה להביא אותנו למקומות גבוהים, חזקים, מרפאים… ומאידך, להרס וחורבן. האמונה היא אקסיומה. אי אפשר לפרש אותה ואי אפשר לסתור אותה. אם אתה מאמין, אז אתה מאמין. נקודה. סוף פסוק. השאלה היא רק במה אתה מאמין ועד כמה לאמונה שלך יש השפעה והשלכה על עצמך ועל הסובבים אותך. לא חסרים בהיסטוריה סיפורי זוועות… והכל בשם האמונה… גם יגאל אמיר האמין ועדיין מאמין בכל ליבו שעשה חסד גדול עבור העם היהודי. מבחינתו, הוא הציל אותנו מחורבן. כך שהכל בעצם בעיני המתבונן ומה שרואים מכאן זה לא מה שרואים משם. איזו אמונה מובילה להרס ואיזו לבנייה וצמיחה? מי מחליט? איך אפשר להחליט? תמונתו של האיש המאמין בכיכר הגשם בהחלט רומנטית, מיוחדת ומרשימה. סצינה שיכולה להעניק כוח רב למאמין ולאלה הבוחרים להאמין בו. ומי יודע, אולי באמת הוא זה שהביא עלינו את הגשם בסופ"ש, אבל האם 230 מ"מ גשם ב-24 שעות, זה בהכרח טוב? אני מבטיח לך שיש הרבה אנשים פה בארץ (חלקם אני מכיר אישית) שהבית שלהם הוצף בגובה חצי מטר, גגות שנעקרו ממקומם….נזקים שאת לא מבינה.
    מה שאני מנסה להגיד הוא שיש אמונה ויש אמונה, ושלאמונה יש פנים רבות והשלכות אינסופיות. מכל זווית שתבדקי אמונה, תמיד תמצאי צדדים חיוביים ונפלאים ותמיד תמצאי צדדים שליליים ואפלים (שמהם אנחנו בד"כ מעדיפים להתעלם או לעצום עיניים). את היין והיאנג בלתי ניתן להפריד, גם לא באמונה. ובד"כ, מי שכן מצליח לעשות את ההפרדה ולראות באמונתו רק את הטיפה השחורה או רק את הטיפה הלבנה – קוראים לו פנאט! ופנאטיות בד"כ מובילה למקומות הרסניים. ואם לא בטווח הקצר, אז בטווח הארוך.
    עם זאת, אסור בשום פנים ואופן לשכוח כי בלי האמונה – צאסקה לא הייתה אוכלת אותה!!!! :-(
    ד"ש ליקיר ונשיקה על הטוסיק של ארי הקטן
    מתגעגעים אליכם מאוד.

    תמי בר!!!
    בחייייייאת תמי, חצי מהתגובות פה מדברים על התגובה שלך. קו קו ריקו תרנגול… השמעי קול…
    נשיקות
    :-)

  16. מאת תמי בר:

    בוקר בוקר אייל :) )

    אחרי ההתלהמות של יובל, חוסר ההבנה של נטע..והפרגון של TAL…כנראה שהתגובה שלי עשתה את שלה.

    כל אחד ואחת מהם לקח את התגובה שלי לכיוונים שונים.
    לצערי, ההקבלה שעשיתי עם הטור שלך לציטוט של "מרטין לותר קינג"..לא ממש עבדה.
    כנראה שלא כולם ממש מכירים את לותר קינג???
    בכל מקרה,יובל, הסר דאגה מליבך..הכוונה שלי הייתה ליצחק רבין ז"ל (ולא ליגאל עמיר) שבאמונה שלמה בדרכו שלו הוביל אותנו לדרך השלום.
    ה"שאפו" בסוף כוון לאיש הגשם- ש"עשה" מבחינתו את ה"צעד" הראשון שלו ובדרכו שלו (האמונה שלו)..הביא לנו את הגשם.

    טל-..תודה!! באמת לקחת את זה לאותו כיוון שאליו כיוונתי.

    אייל- החלפתי פילטר!! מבטיחה להיות ברורה יותר בציטוטים הבאים שלי:):):)

  17. בוקר טוב תמי
    בוקר טוב עולם!
    מה שלום כולם?
    אני יורד מהחוטים,
    אני כבר ילד אמיתי ,
    כמו כל הילדים…

    גם פינוקיו האמין.

    אני מאמין
    אני מאמין
    באמונה שלמה:

  18. מאת תמי בר:

    אייל..

    ענק!! פשוט ענק!!
    ביום שישי שוחחתי עם ניר ואמרתי לו שבפעם הבאה פשוט אצטט מפינוקיו..
    הקדמת אותי :)

    נשיקות מלאן!!!

  19. מאת כפיר:

    החמישייה הקאמרית שולטים!
    כל פעם שאני נתקל בנחמנים המאומנים רוקדים בטירוף בצמתים עם הדוס-טראס שלהם, אני נזכר בקטע הזה של החמישיה עם הבטריית דורסל. אתה בטוח שלאיש הגשם שלך מפרדס חנה לא הייתה בטריה כזו בגב? :-)

  20. מאת שלומי:

    מרוב גשם שוטף ובהשפעת הטוויסט – אולי קצת נשכחו הברכות – חצי יובל לטור של אייל עמית !
    ב ר כ ו ת!
    וגבורות ! ! !

  21. מאת ניבניב:

    מה, כבר עברו 50 שבועות ?
    טור חזק ביותר. מתאים לחגיגת היובל של הטור !

כתיבת תגובה


כל הזכויות שמורות לאייל עמית